דרום הר חברון, יום חמישי 31.3.05, בוקר צופות: עדנה ש, לאה י (מדווחת אנגלית), מירה ב’ (מדווחת עברית)יצאנו ב0645 – חזרנו ב-10כללית – מעט מאוד תנועה. מחסום סנסנה — אין ביקורת. משמר הגבול מכיר אותנו. כביש 317 – חסימות חדשות — בעיקר ערימות עפר. מחסום ערד — יש חיילים אין תנועה. חסימות חדשות לכוון יאטה (אבל בכל זאת ראינו משפחה עם ילדים קטנים שהטנדר שלהם הצליח לעבור, ואז אב המשפחה והילדים טיפסו על הערמות בעקבותיו).טוואני: (העירו לנו שזה כבר לא חירבאת טוואני, מאחר וזה כבר לא יישוב של שוכני מערות). הסלעים בחצר בית הספר פונו על ידי התושבים לריצוף השבילים בכניסה לכפר (כזכור, התושבים רצו לרצף את הדרך הבוצית לשדות המרעה, אולם הצבא לא הרשה זאת מאחר והשטחים הם “שטח אש” — לא להאמין. זה כאילו יכריזו על שטחים באזור באר שבע כעל שטח אש!). ממש מרשימה ההתארגנות הקולקטיבית של חברה במצוקה. בשיחה עם התושבים הועלו המקרים הבאים: 1) ביום שני :28.3.05, נ’ — נער ישראלי בן 16, יליד רמלה המתגורר עם אחיו בטוואני — רעה צאן יחד עם רועה אחר, גם הוא נ’, בחרובה, שזה אדמות של טאווני (לפי דבריהם). באו חיילים, אזקו את ידיו, קשרו את עיניו ולקחו אותו לבסיס ליד סוסיא (נ’ אומר שהוא הציץ, וכך ידע לאן לוקחים אותו). החזיקו אותו שם מ- 1 בצהרים ועד 8 בערב, כשהוא יושב על הרצפה, מבלי לשחרר את ידיו ומבלי לאפשר לו ללכת לשירותים. הכו אותו ” במקומות רגישים” לפי הגדרתו, לא נתנו מים, חקרו אותו לגבי שמות הרועים האחרים, ואיימו עליו שאם ישוב לרעות את צאנו בחרובה, יהרגו אותו. בערב החזירו אותו לכפר — במכונית טויוטה (הוא הציץ). לדבריו לפעילי השלום יש תמונות של מעצרו. הוא לא התלונן כי לשם כך עליהם לנסוע למשטרת חברון דרך כל המחסומים מסביב (הרי יש חסימות בדרך הקצרה ליאטה), ואז לחכות זמן רב להגשת התלונה במשטרה. והרי גם אז ספק גדול אם יעשו משהו, שהרי מדובר בתלונה נגד הצבא. שכחנו לבקש את התמונות מפעילי השלום. נראה שכדאי לפרסם תמונות כאלו, אם אמנם הן קיימות כדבריו.2) סיפורים חוזרים של הרעלת השדות — כנראה בידי מתנחלי החורשה שבין טאווני וחוות מעון — להלן המפלצת מהחורשה. המשטרה לקחה דגימות. כבשים מתו מהרעל. רשות שמורות הטבע באה רק אם יש צבי מת (כבשים לא מעניינות אותם).3) שדות של טאווני שנזרעו והתחילו לנבוט, נחרשו על ידי המפלצת מהחורשה. היה “קרב”, ומתנחלי מעון ה”חוקית” באו לעזור לידידיהם מהחורשה. תושבי טאווני הסבירו לנו את אסטרטגיית חלוקת הכוחות להגנה על הבית (מזכיר משהו?). אי אפשר להבין מדוע הצבא ממשיך לשמור על המפלצת (יש חיילים מסביב לחורשה!)4) ילדי בית הספר מאום טובא (ואולי מקום נוסף): בשעה שמונה וחצי הילדים עדין לא הגיעו (למרות שעוד לפני כן ראינו רכב צבאי בשטח הכפר). פעילי השלום ניסו להתקשר לנציג האום (נדמה לי…), לנציג הצלב האדום, ולעוד. אנחנו מצידנו התקשרנו למבצעים בחטיבת יהודה. הם לא ידעו דבר, התחילו לברר, אמרו שהתחלף גדוד ולכן יש בעיות. בקשנו תשובות יותר קונקרטיות. אמרו שהליווי כבר יצא ויגיע … בעוד חמש דקות. בקשנו לדעת לאו הוא יגיע בדיוק — הם לא ידעו לומר. לטאווני הליווי לא הגיע. שאלנו האם מישהו טרח להודיע לילדים או להוריהם, שהרי שום ילד, ואפילו אם הוא ערבי, לא יחכה סתם כך מעל שעה. היה ברור לנו שהילדים חזרו לכפריהם. הם לא ידעו אפילו מאיזה כפרים הילדים, ובודאי שלא היו ברשותם מספרי טלפון לצורך הודעות על עיכובים. בסופו של דבר, אחרי כשעה וחצי הליווי הגיע, כמובן שהילדים כבר לא היו, וכמובן שאיש לא טרח לאסוף אותם מכפריהם. שאלתנו — שאלת תם: אילו היו אלו ילדים מהתנחלות מעון שיש ללוותם לשיעור בלט, האם גם אז היו מניחים להם לחכות מעל שעה במקום מסוכן ללא כל הודעה? קיצרנו את שארית הסיור, מאחר ועזבנו את טאווני בערך בתשע וחצי. וויתרנו על חלחול.כביש 60: צומת זיף פתוח. צומת הכבשים פתוח אך עדין אין מעבר למכוניות, וצריך לחצות את כל השטח המפריד בין הערימות מצד יאטה ועד לכביש. דורה אל פאוור — מעבר המכוניות פתוח. הפילבוקס מאוייש.כארמה,/b> — שער חדש, פתוח.דהריה – עדיין נמצאים הבלוקים. יש צבא.כל המאחזים במקומם. די הרבה צבא — ראינו כ ששה האמרים וג’יפ משטרה.