גבול בלתי נראה מונע התושבי דיר אל חטב להגיע לכרמי הזיתים שברשותם.

דיר אל חטב – פגישה עם א’ מדיר אל חטאב. הוא מספר על חסימות שאירעו בלילות האחרונים. בלילה האחרון הצבא חסם את הכניסה לדיר אל חטאב עד לשעה 4:00 לפנות בוקר. לילה קודם עמדו חיילים בצומת שבין סאלם ודיר אל חטאב אך נתנו לרכבים לעבור.

ביקשנו מא. להתלוות אלינו על מנת לראות את המחסומים הסמויים בשטחים שבין כפרו להתנחלות אלון מורה הסמוכה. מאז הקמת ההתנחלות ב-1980 נמנע מתושבים להגיע באופן חופשי לכרמי הזיתים ולאתר הקדוש שבהר כביר: מקאם שייח’ בילאל.  א’ הראה לנו את הדרכים שחסומים בפני הפלסטינים מאז 1980, השנה בה הוקמה התנחלות אלון מורה.  

1. אנחנו נוסעים ברחובות הכפר ומגיעים לשוליו בצד המזרחי דרומי ליד בית ספר לנערות. חצר הבית ספר מגודרת. גדר בית הספר מהווה סימן. מתיחת קו דמיוני מהגדר לשביל מסמנת את ה”גבול”.  עד היכן מותר להתקדם. “עד כאן מותר לי ללכת” הוא מראה לנו את קו הגבול הבלתי נראה. הוא “גונב” את הגבול מספר צעדים. “יש כאן שטח מת. לא יבחינו בי. אך אם אצעד עוד כ 50 מ’ לאורך השביל מיד יגיע הצבא”. עיניים אלקטרוניות צופות על  הסביבה . השביל מוליך למעיין “עין אל כבירה”..

בדוח שכתבה אירית סגולי מה 9.11.2016 מוזכר המעיין
https://machsomwatch.org/he/reports/checkpoints/09112016/morning/54341

משני צידי הדרך ועד כביש 555 נטועים כרמי זיתים השייכים לתושבי דיר אל חטב. רק 3 ימים בשנה בעת המסיק מותר להם להגיע לשטח כדי למסוק.  בשטח שקרוב להתנחלות מותר רשמית למסוק אך נמנע מהם בגלל התנכלות מתנחלים שאינם מאפשרים זאת.  הצבא אמנם אמור לאפשר את העבודה אך אינו ממלא את תפקידו.

2. גם דרך מספר 2 עוברת ברחובות הכפר  מעט צפונית לדרך מס. 1. השביל המולך לכביש 555 נראה בבירור במפה. תלולית עפר קטנה מעידה על הגבול.כולם בכפר יודעים, את התלולית אסור לעבור. גם הילדים בכפר מודעים לכך. בדרך זו נהגו ללכת מסאלם ומדיר אל חטאב למקאם שיח בילאל.

עין מח’נא –  גם מקום זה זכה בעבר לביקורנו. מקור המים נמצא על גבעת אבו איסמעיל שליד מחסום חווארה. ערבת נחל רחבת צמרת, מסוככת על מבנה, שמשמש כמקווה. שני נערים חובשי כיפה מילאו ג’ריקנים מפלסטיק במי מעין שזרמו מניקבה מלאכותית לבור מבוטן סמוך ל”מקווה” והעמיסום על גב חמור. הם ממאחז גבעת סנה יעקב במעלה הגבעה. המכונה בפיהם “רונן”.  נערים בני אותו גיל קלטה עין המצלמה לפני חודשים ספורים מיידים אבנים בשדות בורין לעבר תושבים מקומיים. הנערים שפגשנו הזהירו אותנו לא להכנס ל”מקווה”. הכניסה לגברים בלבד.  בעודנו עומדים שם הגיע גבר מחוייך לטבול. סיפר שהוא מתגורר עם אשתו ובנותיו באחת משלוחות איתמר. מוצאם מארה”ב. אשתו קרמיקאית.

החלטנו לקבל את הזמנתו של המתנחל לבקר שם. זו היתה הזדמנות לראות את מקאם א-שייח’ מוחמד שנמצא בשטח שיפוט איתמר. על המקאם שמענו מדרור אטקס שהחל לעבוד על מיפוי מקאמים בגדה. השומר בשער ההתנחלות תהה למטרת בואנו. נראה שהוא שוקל אם בכלל לתת לנו להכנס.  נוכחות המתנחל שחיכה מעברו השני של השער נטעה בו אמון והוא איפשר לנו להכנס לשטח ההתנחלות.

מקאם א-שייח’ מוחמד – על גבעה נישאה ברום כ-850 מ’ נמצא מבנה פתוח עם 4 קשתות ומעליו כיפה חרוטית צבועה בירוק. במרכזו קבר. מסביב חומה שמקיפה אותו ומגדירה את גבולותיו. המבנה והחומה מכוסים בטיח.   לא נראים כלל שרידים של אבני בניין עתיקות.

הקבר שקדוש למוסלמים תושבי הסביבה גוייר ומיוחס כעת על ידי תושבי איתמר למקום קבורתו של גדעון השופט. המאחזים הפזורים בראשי הגבעות, על פני שטחים נרחבים מסביב להתנחלות מכונים גדעונים. כך מתקבעת לה תודעה חדשה ונוצר נרטיב חדש מותאם למיתוס שאותו רוצים לקדם.

מהגבעה נשקף נוף יפהפה. העיירות בית פוריכּ ובית דג’ן פרושות למטה.

בורין –  על ההר  עליו הוקמה התנחלות יצהר אשר מרבית אדמותיו על כרמי הזיתים שבו שייכים לתושבי בורין, הולך ונשלם מפלס מוגבה שמיושר על ערימות של זבל ששפכו שם לאחרונה.  ייעודו של המפלס עדיין לא ברור.

אחת הדרכים שמקצרת את הדרך לכביש 60 ולכרמי הזיתים שמעברו השני עדיין חסומה.