05:50 ברטעה

נסענו הבוקר עם פייר דרך ברטעה. נכנסנו מכביש 611 לברטעה המזרחית, הפלסטינית ועברנו למערבית, הישראלית. לשתי הברטעות, הפלסטינית והישראלית רחוב ראשי מסחרי ארוך החוצה את שתיהן. יש הבדל בתשתית הפיזית לטובת הישראלית, אך למעשה זה ישוב אחד שתושביו בני משפחה אחת, משפחת כבהא. משפחה אחת, אך שתי אזרחויות. תושבי ברטעה המערבית ישראלים, אדם חולה או אישה יולדת יגיעו בשעת הצורך לבית החולים הלל יפה בחדרה. תושבי ברטעה המזרחית פלסטינים, חולה או יולדת, יאלצו לעבור את מחסום ברטעה ולהגיע לבית החולים בג’נין. בשעה זו שתי הברטעות עדיין לא התעוררו, תריסי החנויות מוגפים והרחוב ריק ממכוניות ואנשים.

06:10 מחסום ברטעה-ריחן, צד מרחב התפר  

המון אנשים כבר עברו את המחסום וממתינים להסעה למקומות העבודה. המון אנשים נוספים ממשיכים לעלות בשרוול (שביל מגודר ומקורה) הארוך. אחדים מדלגים מעל הגדר ומקצרים את הדרך. אנחנו יורדות לטרמינל מול זרם העולים, ביניהם נשים אחדות. בודדים עוברים לגדה בשעה זו. אחדים מברכים אותנו בידידות רבה, כמעט מפתיעה. אחד מהם אומר שהמעבר הבוקר מהיר. אחרי כעשרים דקות מספר העולים בשרוול פוחת. גם אנחנו עולות לכיוון מגרש החנייה. נהגים, שאינם נהגי הסעות מסודרות, קוראים לנוסעים, בעיקר לאום אל פחם הסמוכה. בסככת ההמתנה המזנון פתוח. אנשים פרסו על רצפת הבטון שטיחים ומשטחי דשא מלאכותי לצורך תפילה (תמונה). יש המוסיפים שטיח תפילה אישי.

07:05 מחסום טורה-שקד

הפתעה!

המחסום לא נפתח בזמן. שוטרי משמר הגבול מגיעים ופותחים באיחור מה. אדם אחד יושב לצד הסככה ומעשן נרגילה בניחותא. שתי מכוניות ממתינות למעבר. תלמידות בשמלות פסים וחיג’אב נכנסות לבידוק בביתן. שני אנשי משמר הגבול ניגשים לאיש עם הנרגילה ושואלים למעשיו. ניגשים גם אלינו. לדעתם אנחנו בשטח המחסום ועלינו להתרחק ממנו 400 מטר. אנחנו מנסות להסביר שלא כך. המפקדת שלהם מגיעה. לדעתה עלינו להתרחק 100 מטר. גם זה לא נכון. היא מסבירה שאנחנו ב’קו הירי’ של עמדת המחסום. לאמירה שאנחנו עומדות כאן כבר עשרים שנה היא אומרת שגם חמישים שנה לא נוכל לעמוד במקום זה. לאמירה שנקווה שבעוד חמישים שנה לא יהיה כיבוש היא עונה ”גם אני”. ממש הפתעה.

07:40 אחרי ההפתעה אנחנו עוזבות.