פנינו לצומת תפוח למפגש עם שני מסורבי כניסה לישראל ומשם למחסומי הבקעה.

12:15 שער שומרון – תנועה דלילה בשני הכיוונים.
12:40  זעתרה (צומת תפוח) – רכבים ספורים עוברים ללא עיכובים. פוגשות שני מסורבים  ומחתימות אותם על טפסים.
13:00 פונות לכיוון מעלה אפרים.  הירוק סביבנו מרהיב.

13:45 מחסום חמרה
רכב צבאי וכעשרה חיילים. נהג משאית פלסטיני יושב ומחכה לסחורה שאמורה להגיע מישראל. חלק מהחיילים עולים על הרכב ועוזבים את המקום, 4 נשארים במחסום. רכבים בודדים עוברים את המחסום ואישה אחת בבידוק.
ברכב שעוצר לידנו  אנו פוגשות את תושבי הכפר הבדואי איזבידת שהגיעו לאזור מבאר שבע ב-1967. להם יש אישור לחצות את המחסום ברכב. מגיל 40 ומעלה הם מקבלים אישור לעבוד בישראל.  חלקם עובדים בהתנחלויות בחקלאות.

14:00 עולות על כביש 578 (דרך אלון) צפונה. לאורך הדרך משמאלנו חפיר ארוך המונע מעבר של עדרים ואנשים אל השטח הירוק. לאורך הדרך בטונדות עליהן מוצבים השלטים "שטח אש" מטרים ספורים ליד מאהלי הבדואים.  אנו תוהות כיצד  שטחי מחיה הופכים להיות "שטח אש"….
 ממשיכות צפונה לכיוון משכיות (התנחלות בצפון בקעת הירדן ובה מכינה קדם צבאית),  מבקרות את משפחתו של פתחי אשר יצא למרעה ומבטיחות לחזור מאוחר יותר.

15:00 מחסום תיאסיר
4 רכבים מעוכבים. בקרוסלות 2 נשים ו-3 גברים נבדקים ועוברים. בסך הכל די שקט.

15:30 חוזרות למאהל של פתחי ושומעות ממנו:  לפני יומיים צעירים ממשכיות סילקו את הבדואים החיים באזור מהמעין. פתחי טען באוזניהם שהמעין  מאלוהים… ולכן כולם יכולים ליהנות ממימיו.  השומר של משכיות אינו נותן לבדואים לרעות את עדריהם בשטחים הירוקים וצעירים מהמקום מטרידים אותם לעתים קרובות. הוא מצביע על הר שלפנינו ואומר שמאחוריו יש שטח מרעה טוב אך אין מאפשרים לו להגיע עד אליו. הם פנו לצבא ולמשטרה אך דבר לא נעשה. כל מה שהם מבקשים  הוא להמשיך לחיות את חייהם בשלווה ושיגדירו להם באילו חלקות מותר להם לרעות ובאלו לא, כדי שהם לא יהיו תלויים בשרירות ליבם של צעירי משכיות.

16:00 שתינו תה, חילקנו ממתקים ונפרדנו.