8.30 – מחסום זעתרה / צומת תפוח –  אין חיילים אך מכונית משטרה עומדת במחסום, עוצרת מכוניות ושולחת אותן הצידה תוך שתורים ארוכים משתרכים בשעה שאנשים ממהרים לעבודה, לימודים או סתם לקיים חיים…

9.30 – מחסום חמרה  –  מעבר איטי. כ-15 מכוניות מכיוון מערב (שכם) ממתינים כמחצית השעה בזמן שכל מכונית נבדקת באיטיות, גם מכוניות שנכנסות לשטחים שבשליטה פלסטינית.

ביקרנו את אבו סאקר באל חדידיה – הוא סיפר על בנו בן ה-13, שנעצר בידי חיילים שבוע מוקדם יותר. לדבריו, רכז הביטחון של התנחלות רועי קרא לחיילים בעת שרעה את צאן אביו. החיילים הגיעו ללא היסוס, אזקו אותו וקשרו את עיניו בפלנלית, כגדול המחבלים, ולקחו את הילד למחסום חמרה, שם החזיקו בו 4 שעות ושיחררו אותו. ככה, בלי רישום, בלי צו, בלי לומר לילד או לאביו מדוע הם לוקחים אותו ולאן. הקלות הבלתי נסבלת של מעצר גם של ילדים.
ביום שני 10.3.2014 בשעה 16.00  התקבל טלפון מר"ס המתגורר עם משפחתו בחדידיה, מדרום מזרח להתנחלות רועי. שעתיים קודם קרא רכז הביטחון של ההתנחלות לחיילים, שהגיעו ומייד עצרו את שני אחיו ע' וק'. לא אמרו לאן הם לוקחים אותם ולמה. טלפון לחמ"ל מת"ק העלה שידוע להם על המקרה, וזה שהבחורים ניסו לחתוך את הגדר של החממות של היישוב, ושהם מוחזקים בהתנחלות עצמה עד לבוא המשטרה. הגיעה המשטרה עצמה, לקחו מהם תעודות זהות והורו להם להתייצב למחרת בתחנת המשטרה במעלה אפרים, ושחררו אותם, לאחר שעה וחצי, במרחק 40 ק"מ משם (אין למשפחה רכב ואין באזור תחבורה ציבורית).

13.00 – פסאיל  – הלכנו לבקר במרכז של Jordan Valley solidarity (הארגון התפצל ומרכז אחד שלו יושב בג'יפתליק בבית העתיק והשני בבית בפסאיל). הקבוצה יושבת בבנין הרוס למחצה. מצאנו את היו"ר ועוד שלושה מתנדבים (שני פלסטינים, האחד – ילד מקסים ונבון בן 13) ומתנדבת מברזיל. הקבוצה עסוקה בקידום מכירות של קבוצת העצמה נשית בבקעת הירדן המוכרת גבינות ומוצרי שמן זית.

האורחת שלנו חשה ברע ונשארה במכונית. לפתע הגיע ג'יפ צבאי (הבית נמצא בתוך הכפר פנימה) והחל לנסוע הלוך ושוב על הכביש שחוצה את הכפר. היה ברור שהחיילים תוהים מה עושה מכונית ישראלית בלב כפר פלסטיני. לבסוף הם הגיעו אל הבית. תושביו נלחצו כי מספר ימים קודם לכן זכו לביקור חיילים, שרצו להחרים להם מצלמות, איימו לעצור את הפעילים הזרים ולהשליכם לכלא (ואז אף אחד לא ימצא אותם), וכל זאת משום שבמקום לבקר בישראל היפה ולהתפעל ממנה הם בוחרים לשבת פה עם ערבים (אלה דבריו של מתנדב מברזיל שטילפן אלי לדווח על כך). יצאתי אליהם החוצה. שני חיילים בנשק שלוף באו אל הפתח ושאלו מה אני עושה שם. עניתי שאני מבקרת חברים. הם שאלו (איך לא ?) אם אנחנו בסדר, ואני עניתי  בשאלה "למה שלא נהיה בסדר ?" ואז הם פנו והלכו. עשו עוד שני סיבובים ברחוב הראשי והסתלקו.