חארס, כפל חארת’, כפר א-דיכ, יום ד’ 26.6.13, בוקר
10.00 בכפר א'דיכ– במועדון הנשים כבר חיכו לסוזי ולרותי נשים וילדים שציפו לפעילות, במאור פנים ובחמימות. סוזי ורותי נשארו במועדון להמשיך בהדרכה.
רחל, תקוה, אילנה, ורדה ושלמה המשיכו בסיור עם דבורקה ונדים .
תחנה ראשונה, בבלדיה של כפר א'דיכ. הסתבר שבאנו בשעה של משבר מחודש בנושא המים; כשנכנסנו היו רק כמה פקידים במקום. שאלנו על ראש המועצה. הושיבו אותנו בחדר קטנטן של מנהל החשבונות, ותוך כ-10 דקות וכמה טלפונים הגיע למשרדו ראש המועצה וקיבל את פנינו בשמחה, אבל היה מודאג ביותר.
הוא פגש אותנו לאחר ראיון טלפוני עם אחת מתחנות הטלביזיה באזור, והיה נסער מאוד מכך ששוב אין מספיק מים בכפר והתושבים זועמים.
הסתבר שמאז שכמות המים לכפר הוכפלה בעזרת דליה ג., נוספו עוד 177 משפחות חדשות, וכשמגיע הקיץ המים אינם מספיקים. הכמות שכל אדם מקבל היום (לאחר תוספת המשפחות) היא כ-45 ליטר לאדם ל-24 שעות. [על פי קביעת האו"ם כמות המים המינימלית שלה זקוק אדם ליום אחד היא 100 ליטר!].
תשובה ראשונית של 'מקורות' לבעיה הייתה, שעל התושבים היה לשמור על מי הגשמים שלהם לקיץ, בעוד הם השתמשו בהם בימי החורף (כנראה על מנת להוציא פחות כסף לקניית מים). חוצפה של תושבים…
בינתיים הגיע לפגישה המאולתרת שלנו גם האחראי על המים והמשיך בהסברים על מה שקורה.
נפרדנו בבקשה נמרצת וחוזרת של ראש המועצה לנסות לסייע להם בפתרון הבעיה.
אמרנו שנעשה כל שנוכל.
בינתיים דליה כבר מחדשת את מאמציה לשכנע את האחראים במקורות לתקן את המצב.
בחארס, החנויות סגורות, הרחובות ריקים, לא ראינו בחוץ אפילו ילדים.
11.45 בכיפ'ל חארת' יש מעט יותר פעילות. כמה חנויות פתוחות, ילדים ברחוב היו לבושים בתלבושת אחידה למרות שחופשת הקיץ כבר החלה.
תחנה ראשונה ב"קבר כלב בן יפונה". כמו תמיד המקום, עם השלט של משרד הדתות הישראלי מעורר גיחוך עמוק. הכל כבר נאמר על כך.
התחנה הבאה – חנות הבגדים שבעליה תמיד מקבל אותנו במאור פנים. לשאלותינו, סיפר על אלפי (!) המתנחלים החרדים שמגיעים למקום הקבר לעיתים מזומנות, כשלפניהם בערב מגיע הצבא, מוודא שהשטח פנוי ובטוח, ואז בערך ב-10.00 בלילה מגיעים המתנחלים ועד 3.00 בבוקר מתפללים, שרים ומרעישים בכל הסביבה.
12.30 חזרנו לכפר א'דיכ לאסוף את חברותינו ממועדון הנשים. והמשכנו משם לצומת של עלי זהב, לשם, פדואל ובית אריה.
לפני הכניסה לעלי זהב שלט המודיע ש'כל המגרשים של שלב ד' נמכרו'. בערך מולו, על הגדר המקיפה את מטע הזיתים של משפחת א'דיכ ומונעת מהם כניסה לאדמותיהם, תלוי שלט של הצבא המזהיר מפני הכניסה, ומפני כלבי השמירה שבמקום. כרגע הכלבים כבר לא שם, אבל השלט והפחד מפניהם קיימים.
המשכנו עוד מעט בדרך לכיוון דיר בלוט, כדי לראות שוב את הבניה ועבודות העפר העצומות שנעשות לאורך הרכס עלו יושבת התנחלות לשם.
__._,_.___
חארס
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בכפר חיים 4,500 איש ויש להם 5,000 דונם. הכניסה לכפר נחסמת ונפתחת בצורה שרירותית, מבלי להודיע לתושבים.
בכפר קיים מחסום עונתי שחוסם את הדרך לאדמות הכפר. המחסום נפתח פעם בשנה.
2,500-3,000 דונם נגזלו מהכפר כדי להקים את ההתנחלויות רבבה וקריית נטפים הנמצאות מערבה להם.
מרכז הכפר הוא שטח B וסביבו שטח C. האוכלוסייה גדלה אבל הכיבוש לא מאשר בניה חדשה בשטח C.
-
כפל חארת'
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
כיף אל חארס
כיפל חארת' או כיפל חארס (בערבית: كفل حارث או كفل حارس) הוא כפר פלסטיני בשומרון, הנמצא צפון-מערבית לאריאל, ו-18 קילומטרים מדרום לשכם. מספר התושבים: 3,206 (2007) . 42% מהכפר נמצאים בשטח B ו 58% בשטח C.
ב-1978 הופקעו כמה מאות דונמים של אדמה חקלאית ששימשה את הכפר לצורך הקמת ההתנחלות אריאל, ובסה"כ 5,184 דונם (מהישובים סלפית, איסככה מרדא וכפל חארס) כמו כן הופקעו עשרות ק"מ קרקעות לצורך סלילת כביש 5 וכביש 505 והאזור המגן עליהם (Buffer Zones ) וכן עבור תחנת כוח של חברת חשמל.
במהלך השנים סבל הכפר מהתנכלויות של מתנחלים לעיתים חמושים, ונגרמו גם פגיעות בנפש.
ב1968 החליטה הרבנות הצבאית, שקבר נבי ינון הנמצא בכפר הוא קבר יהושע בו נון. בכפר מבנה נוסף, שהפלסטינים מכנים נבי תול כפל, שהשלטונות הישראלים מזהים כקברו של כלב בן יפונה. המקאם נמצא בלב הכפר, ברחבת המסגד, ובתקופה של הילולות ועליות לרגל של מתנחלים, מרכז הכפר מואר בזרקורים ומגיעים אלפי מאמינים יהודים, כשהם מוגנים ע"י מאות חיילים. בתקופה זאת מוטל עוצר לילי על הכפר ותושביו נאלצים להסתגר בבתיהם.מידע נוסף: http://vprofile.arij.org/salfit/pdfs/vprofile/Kifl%20Haris_tp_en.pdf
-
כפר א-דיכּ
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
כפר א-דיכ (בערבית: كفر الديك) הוא כפר פלסטיני, במחוז סלפית שבצפון הגדה המערבית, ושמונה ק"מ מזרחית לקו הירוק. בכפר 4,494 תושבים (2007). 14.5% מהכפר נכללו בשטח B, ו-85% ממנו סווגו כשטח C, שמשמעותו שליטה ישראלית אזרחית וצבאית, המשפיעה קשות על מצבו של הכפר.
במשך השנים גזלה ישראל 1448 דונם מהאדמות החקלאיות של הכפר כדי לבנות את ההתנחלויות: פדואל, עלי זהב, יועזר, הר עלי זהב ואזור תעשיה ליד פדואל. כמו כן, הוחרמו אדמות לצורך בנייתו של כביש 446, שאורכו 4 ק"מ וכולל גם אזור ביטחון (Buffer Zone ברוחב של 75מטר משני צדדיו.
בעקבות בניית הכביש סבל הכפר לא רק מגזל אדמות, אלא גם מהרס בתים ובארות מים.
במגזר הפרטי והציבורי: שיעור האבטלה הוא 60%.
-