המסיק שלא היה בנבי אליאס,

נבי אליאס– במפגש שלנו עם הנשים לפני שבוע ר. הזמינה אותנו לבוא  לעזור למשפחתה במסיק. כפי שהראתה לנו, כרם הזיתים שלהם נמצא ממש סמוך לגדר ההפרדה מהצד "הישראלי".

היגענו בבקר לבלדיה ב-10.00 (9.00 לפי שעון פלסטין). מאחר שאיש לא חיכה לנו, נכנסנו פנימה, פגשנו שוב את חוסן היועץ לפיתוח הכפרים. הוא עמד על כך שנחכה לר. אצלו במשרד עם כוס קפה. אחרי כמה טלפונים שעשה כדי לברר מה קורה עם מארחינו, ואחרי שהמתנו זמן לא קצר (חוסן עמד על כך  שנפגוש אותה לפני שנעזוב) הגיעה ר. והתנצלה מאוד. היא הסבירה שבעלה נפגע בעיינו בעת העבודה, והיא עצמה אינה יכולה לצאת למסיק כי בנה בן ה-3 קיבל חיסון, יש לו חום, ואי אפשר להשאיר אותו לבדו בבית. היא  אינה יכולה גם לקחת אותו איתה למסיק כי אין לו אישור להיכנס לארץ ולשטח הזיתים, והשומרים במעבר אליהו אינם מאפשרים לו לעבור… ר. הזמינה אותנו לבוא למסיק מחר.

קבענו להיפגש בפעילות במועדון הנשים אחרי החג.

עזון–  11.30 עברנו כדי לראות את השער – הוא היה פתוח ומכוניות עברו  דרכו  משני הכיוונים.

חבלה– 11.45כדי להתנחם מאכזבת המסיק שלא היה, עברנו במשתלה של עומר, נהנינו לקנות ירקות וצמחים.

השעה לא הייתה שעת הפתיחה, וכצפוי, השער היה סגור. אדם אחד ישב בצל על הרצפה והמתין לפתיחת השער.