אחת המטרות של המשמרת הייתה לבקר בכפרים ולשוחח עם אנשים שאותם תמי מכירה. יצאנו לכפר חרס, משם דרך ההרים עברנו בג'ית ביקור קצר בדיר שרף, וחזרה לאיסבט טאביב וסיימנו בחבלה. 
לא ביקרתי כשנה בגדה (מסיבות בריאות),אולם יחד עם זה הקשר היה כה הדוק שכמעט לא עבר יום ללא שיחות טלפוניות ונסיונות לסייע, יצאנו קצת באיחור.
15.00 ביקור אצל משפחת ד., והשמחה גדולה , ישבנו עם כל המשפחה  [באותו יום התחיל הרמדאן]  סרבנו לכל ההצעות לשתיה. המצב שם  די מתוח מפעם לפעם עוצרים צעירים על יידוי אבנים ומחול השדים של מעצרים העמדה לדין וכו, וכו',מתנהל לפי סדר הכובש.
פרנסה אין, בקיצור, רע,נמסר לנו שם כי  קיימת הפליה בין התושבים בענין היתרי רישוי לבניה[כמובן גם הם כמו רוב הישובים בשטח c] לכמה מהם יש היתרי בניה ואחרים סורבו, אגב אב המשפחה שהוא בקשר אתי זה זמן רב סיפר לנו שבעת חקירתם של הצעירים שאלו אותם אם הם מכירים את "תמי" ממש מצחיק.
15.45 יצאנו מחארס לכוון עמנואל גינסאפוט, הגבעות ליד קדומים היו ריקות מהנוער שהיה יושב שם מעת לעת. עברנו את ג'ית כל הדרכים היו כמעט ריקות ממכוניות [אולי יש לזקוף זאת לחג?] מספר מכוניות מתנחלים עברו אותנו ב"טיסה נמוכה", החלטנו לבקר בדיר שרף אצל ג.,  עברנו את מה שהיה מחסום החביות וכעת עומד בשממונו. קבלת הפנים אצל ג. היתה מאד שמחה.
יצאנו מדיר שרף ב16.50,נסענו דרך עזון הנצורה כולה בתיל ותלתליות אך הכניסה פתוחה וכמו שאר המקומות שקט ,כנראה החיבור של החג עם החום.
17.25 נכנסנו לעיזבית טאביב לאחר תיאום טלפוני. מ., בן הכפר מתקשר בטלפון מפעם לפעם לפעמים לספר על עוולות , לפעמים לבקש סיוע,ולפעמים סתם לפטפט, גם זה חשוב, הכפר קטן רק מספר בתים והנה יום לפני בואינו הודיעו למ. שהשלד שהוא בונה כבר 4 שנים ,להרחבת ביתו "זכה" בצוו הריסה, אלא שהוא לא לבד , 10 בתים וגם ביה'ס זכו בצוו זה, מה נאמר ומה נדבר?בילינו בחברתו ועוד שכן ואמא שלו, סרבנו לשתיה המוגשת, ושוחחנו על בעיות הכפר המסכן הזה.
18.00הגענו למחסום חבלה,  בשעת המעבר זו עוברים מעט חקלאים ,ברובם נבדקו "רק" ת.ז, ונשלחו לדרכם.