עזון עתמה  05:50 – בדרך, קרוב למחסום, ראינו מכונית משטרה חונה ליד חור בגדר. בחוץ, אנשים שעברו את ה,(מדווחת)מחסום, מתחממים לאור מדורה.

הגענו למחסום ומפקד המחסום בדרגת סמל ניגש אלינו ודרש שנצא משטח המחסום. אמרנו שהתפקיד שלנו הוא לראות מה נעשה בשטח המחסום. הוא אמר "לא מעניין אותי ואני לא רוצה להגיד לכם מה דעתי על כך".

במחסום כ-100 איש והתור אינו מתקצר.

שאלנו חיילת, איפה יש שירותים,קפץ מפקד המחסום ואמר לכו לבתים של החברים שלכם, הפלשתינאים.   לאורך כל שהותנו הפגין המפקד עויינות קיצונית ואף איים בהזמנת משטרה כי לא נענינו והמשכנו לעמוד במקום שניתן לראות ממנו את המתרחש במחסום.

רכב צבאי נכנס דרך השער של המחסום, כנראה לצד השני של הכפר.

פתאום נעצרה הבדיקה, נורה זזה ממקומה ואז המפקד החל לצרוח עליה שאסור לה לזוז.

חבלה 07:00  – פותחים את השער כבר ב-06:30, התור קטן, אנשים מגיעים ומיד נכנסים לבדיקה.יוצאות עגלות עם סוסים. אוטובוסים עם ילדים לבי"ס לא הגיעו. התברר שהמורים שובתים.

עניין התור הקצר לא היה ברור לנו, אם כי קבלנו רמזים לכך בביקורנו הקודם. נסינו לברר זאת במשתלה. נאמר לנו כי חלק מן האנשים בעלי ההיתר לצאת לעבד את אדמותיהם, השתמשו בו ליציאה לישראל. זה גרם להגדלת התור, למהומות בתור ובסופו של דבר לאיחור של הפועלים למקומות העבודה בשטח. המעבידים התלוננו על כך במת"ק . צה"ל הקים מחסום נוסף, נייד מעבר לשטח החקלאי ולקח מן האנשים את ההיתרים.

ספרו לנו על קבוצה נוספת שנקראת "הקורענים" (מתארים אותם כמו צוענים) שנוסעים על עגלות עם סוסים, וגונבים בישובים הן הערביים והן היהודיים.