חברון ודרום הר חברון, 3.5.07 מדווחות: מירה ב, עפרה ב8:30-12:00כביש 60 מחסום מיתר (סנסנה) – אין תור.מאחז לא חוקי אשתמוע – ראינו תנועת חיילים במקום. בניית בנין הקבע התקדמה מאוד. רגע בשלבים אחרונים של הבנייה – סוגרים את הגג.דהריה – משאית עם שקים עומדת במקום. מעבר גב אל גב של השקים.בסמוך לכרמה עומדת מונית פלסטינית בצד הדרך. חמור עם כדי מים חוצה את הכביש ועל גבו רכוב ילד צעיר.דורה – פתוח. תנועה דלילה של אנשים. ג’יפ סופה עומד בסמוך לנקודת התצפית.הר מנוח – מול מת”ק חברון מנוף מעמיס בטונדות. (ולנו היה נדמה שכבר לאורך כל הכביש יש בטונדות. מסתבר שטעינו )מעבר הכבשים – פתוח.ישנן כמה ערמות חדשות קצת אחרי המחסום שמונעות מעבר רכבים.בני נעים – מול הכניסה לישוב יש מחסום של המשטרה. חברון – בסמוך לבית המריבה פגשנו מכר. סיפר על מקרה שהוגשה תלונה נגד ילד. קרא לילד (כבן 8-10) ואחרי כמה דקות הגיע גם אביו. השניים סיפרו על המקרה הבא:לפני כמה ימים שיחק שאדי ( הילד ) בכדור עם כמה חברים. במהלך המשחק עבר במקום ילד מתנחל ( בנה של ענת כהן – אותה אישה שכמעט דרסה ילד פלסטיני בפעם הקודמת, אותה אישה שהשתתפה בתקיפה האלימה על מירה ומיכל באמצעות צינור כבוי אש). הכדור פגע בילד המתנחל. הילד הגיש תלונה במשטרה והשוטרים הגיעו לעצור את שאדי. אביו התנגד תחילה אולם לאחר שהשוטרים איימו עליו שיגיעו בלילה לעוצרו, הוא התלווה אל השוטרים עם בנו לתחנת המשטרה בקרית ארבע. בתחנת המשטרה חקר את שאדי שוטר בשם יוסי (כנראה לא חוקר ילדים). האב ביקש מהשוטר לבדוק את המצלמות שפזורות בשטח אולם השוטר איים להעיף את האב מתחנת המשטרה. במהלך הדברים זרק השוטר אמירת אגב לכיוונו של נאסר שאם זה היה הילד שלו הוא היה מוותר, אולם בגלל שמדובר בבנה של ענת כהן אז אין לו ברירה. בסיום החקירה קיבל האב זימון לבית משפט לתאריך 18.6. בנוסף שילם 1000 ₪ פיקדון.למותר לציין שאף תלונה שאנחנו הגשנו במשטרת חברון כנגד מתנחלים לא טופלה ביעילות דומה.בית רומיידה: ג’יפ של המשטרה ובתוכו שני שוטרים עומדים בצומת. לא שמעו מעולם על מחסום ווטש. קבוצה של 6 אנשים מהצלב האדום ממתינה לאישור כניסה לשכונת תל רומיידה. אדם מבוגר פונה אל החייל ומספר משהו על תקלה בצינור שנגרמה עקב עבודות הבניה של הצבא באזור. אנחנו רוצות להיצטרף לביתו של מוחמד חאמד אבו-עישי כדי לראות מה בדיוק קרה. החיילים מסרבים ולא מאשרים לנו להיכנס לשכונה. אנחנו דורשות לראות צו ומסבירות שאם אין צו אין להם סמכות לעצור את הליכתנו.מתפתח ויכוח. החיילים משקרים ואומרים שיש צו ושהוא לא פה. ברור מאוד שאין להם מושג על מה הם מדברים. כמו בכל משטר צבאי החייל בטוח שמכיוון שהוא אוחז בנשק הוא הצודק והוא לא ייתן לנו לעבור. הפקודות והחוקים לא ממש מעניינים אותו. לשאלתנו ובקשתנו שידבר עם מפקדו או ידאג להביא את הצו לשטח צבאי סגור הוא מתעלם. השוטרים שעמדו במקום מתערבים ומבקשים לראות את תעודותינו. מירה דיפלומטית ושומרת על קור רוח, מסבירה לשוטר שהיא אזרחית ושהוא צריך להגן על זכויותיה שהחייל פוגע בהן כרגע. לא נראה שהוא ממש מבין את העניין ובטח שהוא לא מכיר את החוקים והוא מבקש לראות תעודות. אנחנו נותנות לו תעודות זהות. הוא בודק אותן במסוף שלו ובינתיים מגיע קצין בדרגת סגן. הוא מתחיל לדבר איתנו אבל מפסיק מיד ומנהל שיחה ארוכה בפלאפון. לאחר כמה דקות הוא מסיים שואל מה העניין בזלזול ועוינות. אנחנו מבקשות שוב להגיע לתל רומיידה. שוב הוא מדבר בפלאפון ואחרי כמה דקות, כשהוא מורח היטב את הזמן הוא מאפשר לנו להיכנס לשכונה. בחיתוך צבאי מתנשא הוא אפילו, ברוב טובו, מבטיח לנו ליווי של חייליו (כמה טוב לב מצידו).אנחנו עולות במעלה הגבעה ומחפשות את מוחמד ואת קבוצת האנשים מהצלב האדום שכבר נכנסו לאחד הבתים. אחד החיילים שעומד במעלה הגבעה מנסה להראות לנו לאן הלכו. מבקש מחבריו להצביע לנו על הכניסה לבית אבל הם מסרבים בטענה שאיננו נחמדות. אנחנו מוצאות את הבית ונכנסות פנימה. קבוצת הצלב האדום לא מעוניינים לשמוע על המקרה בנוכחותנו ( מגוחך משהו אבל הם מדברים על סודיות ועצמאות של הארגון שלהם שלא רוצה שיזהו אותו עם אף אחד – מתנחלים, צבא ואפילו עם מחסום ווטש). אנחנו משוחחות עם מוחמד שמספר לנו על ההיסטוריה המשפחתית. נראה שהוא נהנה לשפוך את תורתו ואת רעיונות השיתוף שלו בין ערבים ויהודים. להבין בדיוק מה קרה לצנרת לא הבנו וגם לא ראינו וחשוב להגיע לשם שוב ביום ראשון לראות מה קורה.( מדובר בבית שנקרא כלוב שבו צולמה המתנחלת מקללת “שרמוטה” )בית המריבה – – אנחנו עוצרות למראה צינור שנראה חדש ( לא ברור האם צינור חשמל או מים אבל הוא מגיע מקרית ארבע). 4 חיילים יושבים ב”ציליה” שהקימו בסמוך לבית המריבה (התנחלות צבאית קטנה וחדשה). גם על הגג הוקמה ציליה ונראה שהחיילים כאן כדי להישאר (בדומה למתנחלים). אנחנו מצלמות כמה תמונות. חייל מג”ב יוצא מהציליה ומבקש תעודות. הוא חסר ביטחון. ברור שהוא לא יודע שמותר לו לעשות זאת ושהוא איננו מכיר את החוקים. אנחנו שואלות מדוע עלינו להציג תעודה והוא זורק משהו על תמונות וכאלה. הפלאפון שלו מצלצל ואנחנו ממשיכות הלאה בלי תעודות ובלי נעליים.חבל מאוד שלא מלמדים קצת את החיילים מה מותר ומה אסור להם לעשות. נראה לי שזה היה קצת מרגיע אותם ומחזק להם את הביטחון בעצמם. כביש 356 – עד הצומת אנחנו סופרות 9 חסימות ( לא ברור אם ישנות או חדשות )צומת זיפ – פתוחה.כביש 317 – נספרו 5 חסימות שנראו חדשות. בכרמל אנחנו רואות סימנים לבניה חדשה בסמוך לכביש.