מחסומי דרום הר חברון, חברון, תרקומיא, יום רביעי 25.1.06,הבחירות לרשות הפלסטיניתצופות ומדווחות: לאה ש. שלומית ת. מיכל צ. רחל נ. דנה ל.ע. חיה ה. אילנה ל. צפרירה א. עדנה ש. חגית ב. ענת ש. סוזן ס. ואיברהים הנהג.13:00 – 9:00מחסום הרמאדין מדרום לדהריה, צופות: לאה ש. שלומית ת. (מדווחת) התנועה נעשית במכוניות. הללו מחכות בתור במרחק של כ – 100 מטר מן המחסום. בהינתן האות מן החייל המנפנף בידו מתקרבת המכונית הראשונה למרחק 10 מטרים מן המחסום והנהג שאסף את תעודות הזהות מן הנוסעים מגיע שפל ראש לקבל אישור. כל ניסיון להעיר הערה מיותרת זוכה לנאום ‘חינוכי’ מן החייל. התנועה זורמת כל עוד החיילים זוכרים לנפנף ביד כדי להזמין את המכונית הבאה. לעיתים עוברות דקות ארוכות, החיילים עסוקים בעצמם ושוכחים את האנשים המחכים. אפילו אחרי שעתיים הכול כבר נעשה היינו הך. החיילים אמנם מנסים להיות אדיבים תחת מבטינו הבוחן אבל פה ושם מבצבצת איזה רשעות קטנה − הערה על תמונת הפספורט, על המכונית הישנה, על מה שאפשר להחביא בכל מיני מקומות סמויים במכונית.רחמינו נכמרים על החיילים הצעירים, על העבודה המתסכלת וחסרת התוחלת, על השעמום, על אובדן האמונה באדם.דורא אל – פאוור, צופות: מיכל צ. רחל נ. (מדווחת)תנועה ערה של מכוניות עם מספר רישוי פלשתיני, תנועה של רכב צבא ומשטרה ישראלי מידי פעם.רק הפילבוקס בצומת מאוייש, מנסים “כאילו” להקטין נוכחות.בצומת, תחנת דלק ומסעדה שלא מתפקדות.כולם נחמדים אלינו היום, הפלשתינים שצופרים ומנפנפים לשלום אנשי המת”ק שעברו ועצרו לפטפט איתנו ולשבח את עבודתה של חגית ב., רכב המר עם חיילים בסיור “שגרתי” שאיתם הייתה לנו שיחה ארוכה ונוקבתעל הכיבוש והשלכותיו וגם בקשו לקבל חומר על MW וקיבלו והחיילים שהגישו לנו תה חם ודאגו לבטחונינו.זה לא עזר, קפאנו מקור והזעקנו את הרכב לחלץ אותנו. צומת הכבשים, צופות ומדווחות: חי ה. דנה ל.זה היה, כנראה, יומן של הכבשים – מפני שהכל היה שקט, ותנועת הולכי הרגל בשני הכיוונים התנהלה ללא תקלות.בשלב כלשהו הגיעה ניידת משטרה בניסיון-סרק לתפוס גנב קטנוע (השוטר אמר שאין ספק שהוא גנוב, שכן על פי סימניו השתייך לשליחי “פיצה דומינו”, שאין לה סניפים בשטחים). ניהלנו שיח חדור-אופטימיות עם השוטרים החביבים ועם כמה ממצביעי פתח.בשעה 10.55 הגיע האמר, שעצר כמה פלשתינאים מלאי שמחת חיים, והחרים את צעיפי- פתח שלהם. החיילים טענו שקיבלו הוראות, אך היו נבוכים בעליל לנוכח התעקשותנו שלא ניתנו הוראות שכאלה, וכי אין להגדיר את הצעיף “כחומר הסתה”, כפי שטענו הם (בהתנשאות, כלפינו – הבורות). הם מיהרו להסתלק לאחר שאיימנו לפנות לאינסטנציות גבוהות יותר, ונטלו איתם שני חיילים, שצצו קודם לכן מבין הגבעות והתמקמו, בנשק דרוך, מאחורי אחת מעמדות הבטון. מספר הרכב: 703811.חוץ מהטרדות של פרחחים פלשתינאיים נטולי-מעש ומשועממים, שסולקו אחר כך על ידי נער בוגר יותר – לא קרה דבר כך, שיכולנו “להנות” מהקורשיוך-חברון (ביה”ס לבנות) צופות: צפרירה א. אילנה ל. (מדווחת)לא היו חיילים והיו מעט מאד הולכי רגל.דיברנו עם שני נהגי מוניות שחיכו ללקוחות בצד של שיוך-אחד מהם הראה לנו את אצבעו המוכתמת בדיו כהוכחה שכבר הצביע. היה קור כלבים והוזמנו לשתות תה במספרה ליד המחסום –בחנות היו כשמונה גברים ונשארנו שם כחצי שעה. בערך ב10:45 הגיע אמבולנס מכביש 60 למחסום בצד של שיוך ואישה זקנה כפופת גו שנראתה חלשה מאד יצאה ממנו. היא נתמכה ע”י גבר מלווה ובעזרתו דידתה דרך המחסום ועלתה על מונית. סביר להניח שהיא הייתה בדרך הביתה ולולא המחסום היה האמבולנס לוקח אותה הישר לביתה ולא הייתה צריכה להחליף רכבים. ב11:00 משפחה (אם וכמה ילדים) שגרה מול המספרה (כלומר ממש ע”י המחסום גם כן) ריחמה עלינו כי היה ברור שאנחנו קופאות מקור –והזמינה אותנו לתוך ביתה. בילינו שעה מאד נעימה בשתיית תה וקפה ובשיחה באנגלית ובערבית רצוצה. אם המשפחה אמרה לנו שראתה לא פעם בעבר נשים ממחסוםוואטש אך התביישה לגשת לשוחח איתן. בדרכנו חזרה לכביש 60 על מנת לחכות למיניבוס פגשנו איש נשוא פנים שאמר לנו שראוי להצביע רק לחמס כי רק הם יראי ה’ ושהוא (בן שיחנו) בטוח שהם ירצו בשלום עם ישראל כי הם רוצים מה שטוב לעם. “תאמינו לי” אמר באנגלית. “אינשאללה” ענינו.11.30 צומת תרקומיא/עידנא צופות: סוזן ס. ענת ש. (מדווחת)המקום היה יחסית שומם עמדנו מתחת למגדל השמירה שהיה מאוכלס במספר חיילים אך לא נוצר כל קשר איתם.הורגש יום חג מדי פעם עברו מכוניות פלסטיניות מעוטרות בשלטי בחירותרבים נפנפו לשלוםמדי פעם ששאלנו למי יצביעו נענו שגם לחמאס וגם לפתחסך הכל היה די משמיםאין לי ספק שריבוי המשקיפים גרם לבחירות להתנהל היטבושמחתי שגם לנו יד נעלמה בענייןנראה מה יהיה עם התוצאות המפתיעותאספתם אותנו בסביבות 13.30 וההמשך ידועמשמרת ניידת, צופות: עדנה ש. חגית ב. (מדווחת ) כל מחסומי הפתע על כביש 60 ועל כביש 35 הורדו – נשארו הבטונדות – רק בלי חיילים – מעט תנועה על הכביש באופן כללי – אין בכלל מוניות פלסטיניות ומעט מאוד מכוניות בכלל – בדרך ראינו את הבטונדות ששמו במשמרת האחרונה שלי – כביש אפרטהייד מוחלט.חברון כניסה לחברון דרך קריית ארבע רואים הרבה פלריגים תלויים של “להציל את עמונה להציל את יש”ע ” והצבע כתום כמובן תלויות גם הזמנות להרצאה של מישהו במתנ”ס המקומי הנושא : המלחמה החשאית במתנחלים. נכנסנו ללא בעיה . ירדנו ברגל בציר המתפללים – כל הציר נטוש רק בבית הראשון הילדים הפלסטינים שנמצאים היום בחופש משחקים בגולות . במחסום ליד מערת המכפלה – שני שוטרי משמר הגבול – קופאים מקור – אין נפש חיה . מגיעות למגרש החניה של מערת המכפלה ומסתבר שלא נתנו לא’ הנהג שלנו לצאת מחברון לקריית ארבע לכיוון כביש 60 – השומר בשער אמר לו שערבי לבדו לא יכול לחצות את קריית ארבע – חוץ מלהרים טלפונים ל חפ”ק הביטחון של קריית ארבע ולהתעצבן על הגזענות אין מה לעשות – א’ שלנו אינו רוצה להתלונן ואנחנו לא יכולות לעשות זאת בשמו. את יתר המשמרת עשינו באוטו . אין קלפיות באזור H 2 . במחסום תל רומיידה נותנים לאנשים לעבור ללא בעיות היום – רק שאין אנשים ברחוב . מול בית רומנו ניצבות שתי ניידות של שוטרים – הם נמצאים שם 24 שעות ביממה . מול כיכר גרוס – שני ג’יפים צבאיים מלאים אנשי צבא בדרגות גבוהות שמצלמים – (מתכננים את הפינוי (אולי ) – מול השוק הסיטונאי – עוד שתי ניידות כחולות – ואיפה הפלסטינים ? אינם איך א’ הנהג שלנו אומר – ממש מדבר!!!השער האפור שבכניסה למחסום הקסבה נעול בשרשרת – אין אפשרות להיכנס לקסבה – אנחנו מציצות דרך השער – הקסבה נראית נטושה היום.מחסום בית מרקחת –מעט מאוד אנשים עוברים שם ילדים קטנים מעבירים מים בכדים – ואני תוהה אם חוסר הגשמים הביא לסוג של בצורת ולמה אין צינורות ומאיפה ההזנחה הנוראית הזאת . אישה צעירה אחת עוברת במחסום חזרה הביתה לשכונת אבו סנאן ושמחה מאוד לראות אותנו. אנחנו פוגשות שם את המשקיפים הבינלאומיים שהם בדרכם לאזור H 1 – שני קנדים , אישה מניו יורק ושני יפנים. – שיחה מעניינת מתנהלת – ופתאום הפתעה – משפחה מוסלמית שבא מדרום אפריקה – והם משוטטים בחברון בחברת נהג מונית ממזרח ירושלים – הוא לא הולך להצביע ומתלונן מרות בפני עדנה על הקושי להתפרנס כנהג מונית בגלל אין ספור המחסומים. נסענו משם – חברון זה תמיד מראה מדכא – והיום אפילו עוד יותר בגלל המוני הנוכחים הנפקדים – שאנחנו יודעות שחיו כאן והיום הם צריכים להצביע רחוק מביתם…הכפר והקלפי בכפר ביילי .ירדנו בכפר דיר ראזה – חשבנו שנראה שם את חברנו נ’ – שאירח אותנו שם פעם – הוא לא היה שם והקלפי לא הייתה שם , הקלפי הוא בכפר השכן מרחק ק’מ מדיר ראזה – פגשנו שם את בן הדוד של נ’ ששמח לראות אותנו הוא היה בדרכו להצביע ואמר שישמח ללוות אותנו היה נחמד ללכת ברגל לראות את הרקפות בן שיחנו סיפר לנו שכולם ברשות הפלסטינית רוצים שלום – עד מתי הוא אומר עד מתי ומספר לנו שהוא לא יכול להביא לשוק בחברון את תפוחי האדמה שהוא מגדל כי אין לו אפשרות לקחת אותם ברגל – ואסור לו לנסוע על כביש 60. יש לו 11 ילדים וארבעה מהם בסעודיה עכשיו – עובדים – ושולחים כסף הביתה אחרת לא יכול היה להתפרנס . הגענו לכפר השני לבית הספר שמוחזק על ידי אונר”א – דגל או”ם מתנוסס עליו – וכמה שמחו לראות אותנו ואיזו חגיגת דמוקרטיה אמיתית ליד הקלפי כמאה אנשים מחלקים חומרי הסברה – מחלקים צעיפים , מעשנים נרגילה – מזכיר הקלפי יוצא אלינו החוצה – ומדבר איתנו – לא אסור להיכנס לקלפי הוא אומר .. ההצבעות חשאיות – כולם שמחים ואומרים היום אין מחסומים – אבל חסימות יש ויש ,הילדים מקיפים אותנו מכל עבר ורוצים לצלם אותנו ולהצטלם – אני לא חושבת שהם פגשו בישראליות קודם – היותר מבוגרים שואלים אותנו מה אנחנו חושבות על החמאס – ומתעניינים בשלום שרון . מועמד מקומי מבקש להצטלם איתנו . התחושה הייתה של חגיגה גדולה מצד אחד – ומצד שני החמצה ענקית – כמה השלום יכול היה להיות פה – אם לשפוט רק מקבלת הפנים שזכינו לה – וכמה הוא רחוק וגם בגללנו. קיבלנו למזכרת צעיף של הפתאח וצעיף של החמאס . וירדנו לכביש 60 – אחד מהילדים רץ אחרינו ביקש נשיקות … עדנה נתנה .