חווארה,אירתח, ג’בארה יום שני, 20.6.05 , בוקר צופות: יעל ל., עדה ה. (מדווחת)06.35 – אירתח. השער הגדול פתוח וחייל אחד מאייש אותו. פועלים עוברים חופשי ונאספים על ידי נהגים ישראלים שחונים בצפיפות לאורך הדרך. לדברי הפועלים השער נפתח ב-05.30 . הפועלים נבדקו בפנים, בקצרה ומהר.בין הגדרות חונים בצד טול כארם 13 אוטובוסים מלאים באנשים שנוסעים לבקר את בני משפחותיהם שיושבים בבית הסוהר בארץ. בכל האוטובוסים האנשים ממתינים בפנים ולא יורדים עד שמגיעים מרבית האוטובוסים מהצד הישראלי לקחת אותם. אז הם מורדים מאוטובוס אחד, מספר אנשים קטן בכל פעם, לוקחים את החבילות שלהם ונבדקים על ידי החיילים – כל חבילה נפתחת ונבדקת. יש ארבע עמדות שבכל אחת 3 חיילים. אז הם עוברים לאוטובוסים הישראלים. לדברי החיילים עד שעה 08.30 מסתיימת העברת האנשים ומ- 08.30 מתחילה העברה “מגב לגב”. בשעה 18.00 השער נסגר. האוטובוסים מחזירים את הנוסעים לשער ג’בארה.07.15 – ג’בארה. המחסום של ג’בארה נראה ריק מאנשים ומכלי רכב. גם מצד טול כארם.07.35 – מחסום ענבתא. מחסום נייד. מספר לא גדול של מכוניות ממתין משני הצדדים לבקורת.07.55 – חווארה. מוחמד הצעיר, שבקש לעבוד בעגלות מוכר עכשיו שתיה ליד דוכן באזור המוניות והדוכנים. במחסום, אנשים עוברים במהירות. מקצתם מסתבכים בקרוסלות כשהחיילים לוחצים על כפתור ההנעה. בקידמת הקרוסלות עומדת חיילת שצועקת מידי פעם לממתינים (לרב לא יותר מ-5 –6 ), לזוז אחורה. היא בודקת נשים שרוצות לעבור כולל הרמת כסוי הפנים והשוואה לתמונה ב-ת.ז. סמל ח., מפקד המחסום, מתנהג בקורקטיות לעוברים ולחיילים. מבקש מאיתנו לשאול רק אותו.08.15 – בחור צעיר נשלח להמתין בסככה. תעודתו נלקחת לבדיקה. אחרי כחצי שעה תעודתו מוחזרת על ידי סמל ח. שאומר לו שהכל בסדר אצלו אבל הוא לא מורשה לעבור. הצעיר חוזר לשכם. רכב שמסומן בסהר ירוק ורוצה לצאת משכם, נבדק ומוחזר חזרה. לדברי סמל ח. אין לו תסריך. 08.50 – ס. ח. שעובד למען זכויות אדם בצד הפלסטיני, מבקש מאיתנו שנעזור לו למכור שמן זית, זיתים וסבון – למי אפשר לפנות? – המצב אצלם מאד קשה ויש רעב. מבקש גם מבנות שיוצאות לחווארה לקנות ממנו. הוא יביא למחסום כל כמות מבוקשת . הטלפון שלו : שמור אצלי . ניגש אלינו בחור בשם פ. ר. מהכפר תל ומספר שיש לו בעיות רפואיות והוא זקוק בדחיפות לרופא. קישרנו אותו עם יוני מ-ר.ל.א. שלקח על עצמו לטפל ב.09.20 – ג’בארה. מחסום נייד באמצע הכפר במקום בו מתחברת אליו הדרך מענבתא. תור לא גדול של מכוניות ביציאה מטול כארם. כל מכונית נבדקת. בכניסה לכפר ג’בארה שני מעוכבים בסככה ולידה איש עם מריצה ובתוכה עז. בסככת החיילים יושב חייל אחד, אדיש ומשועמם, בוהה בחלל ולא מפנה מבט. הוא יושב על שולחן שעליו מתגוללים שאריות אוכל וקופסאות אוכל מרוקנות. נחילי זבובים על השולחן ומסביב. החייל מסרב בתחילה לענות אבל אחר כך הוא אומר בקצרה שאסור להעביר עז. ככה זה חוקי הצבא, אסור. ולא זז. טלפון לראאד שמבטיח לטפל בעניין מהר. בינתיים המכר שלנו מג’בארה, שגר בצד השני של הכפר, ניגש לחיילים, (בינתיים הצטרף עוד אחד), ומדבר איתם. אחרי כ-20 דקות החייל משחרר את המעוכבים ומאפשר לבעל העז לעבור יחד איתה כשהוא צועק לו שזה לא בגללנו אלא בגלל שמוחמד מג’בארה ביקש יפה. או. קיי. העיקר ששוחררו ועברו.