מחסומי חווארה ובית פוריקיום שלישי, אחה”צ, 02.01.07 משקיפות: הגר ל., רונית ק.(מדווחת)זהו היום האחרון של חג עיד אל אידחה והתנועה במחסומים דלילה. בעקבות הדיווחים בתקשורת על הקלות במשטור התנועה ועל הסרת מחסומים, אנו יוצאות לסיור בדרכים בסביבה לראות מה ואם נשתנה. מחסום דיר בלוט מאויש ביחידת מילואים. לדברי החיילים, נדרש אישור עבודה למעבר במחסום לכיוון כביש 5 (רבים בדיר בלוט ובסביבה עובדים באזור התעשייה הסמוך, בברקן או באריאל.) המשמעות היא שתושבי כפר א-דיק שמרוחקים מהמחסום כ-3 ק”מ בלבד לא יכולים לעבור בו לכיוון דיר בלוט והם נאלצים לעקוף דרך סלפית או מבידיא.דרך העפר מברוכין לכביש 5 פתוחה. חסימת העפר הגדולה, שהיתה שם, קבועה ומובנת מאליה, מאז התחלתי לצאת למשמרות, לפני מס’ חודשים, נפתחה, ושאריות העפר הוערמו על שולי הדרך. צומת זעתרה. המחסומים פנויים כמעט ואין תנועה. החיילים מספרים כי ההגבלות הקבוצתיות על גיל הוסרו: לא בודקים כל רכב, אלא לפי שיקול דעתם, “צעירים”, ו”בעלי מראה חשוד”. היציאה הישנה מעוסארין חסומה בסוללות עפר. היציאה השניה – פתוחה. על הדרך לעקרבה חלק מהשערים פתוחים וחלק מהחסימות פונו. הדרך לקבאלן, לעומת זאת, סגורה בשער ברזל. לקראת ארבע אנו מגיעות לחווארה. בערב כשאנו חוזרות מהמשמרת אנו עוברות דרך כביש 55. המחסום על הכביש הצדדי לכפר צירה נראה פעיל. נסיעה קצרה על הכביש מגלה שהכניסה לכפר חסומה לחלוטין. על הכביש עקבות של חסימות ישנות. ההסרה הותירה פצע מכוער ודרך משובשת. כמובן שהשלטון הישראלי לא טורח לתקן. “תרגיל ביחסי ציבור” אמרה הגר על ההקלות. אם הן אכן קיימות, ההקלות, (ובדרך כלל לא), הן לכל היותר נקודתיות וקוסמטיות. השינוי המהותי, המבני עדיין לא כאן. ישראל היא עדיין בעלת הבית כאן, שבפניה אנשים בוגרים צריכים להצטדק ולהתחטא, לפרוש בעיות אישיות, קשרים משפחתיים, תיקים, להיות נתונים לשבט ולחסד, כדי לזכות בכברת תנועה, בנתח דרך, בחתיכה של סדר יום לקיים עד המחסום הבא – מספר ק”מ אח”כ.כל זה עומד בסתירה מוזרה לנרמול של המחסומים בעיניים ישראליות, כפי שזה נראה מנקודת המבט שלי. צריך לאמן את העיניים כדי לראות את העוול שמאחורי התנהלות שהיא שקטה וסדירה פעמים רבות, מאחורי מבני הבטון והקרוסלות, החיילים והמוניות ודוכני הירקות, שנראה שהיו כאן מאז ומעולם. ישראלית שמגיעה למחסום לסיור אינה צריכה לעבור את דרך הייסורים שעוברת פלסטינית בדרכה ממקום למקום. “בטחון” – אותו מושג שנזרק מיד בכל ויכוח – לא קשה להסביר לישראלים ולישראליות. קשה יותר להעמיד בשיויון ערך מול “הבטחון הזה”, שהאידיאל שלו הוא הרמטיות טוטאלית, את זכותם של הפלסטינים לחיים סדירים, ליכולת לעצב את סדר יומם, לחיים כקולקטיב. הקושי הזה נובע מהקושי הישראלי, אבסורדי ככל שישמע, להציב את הפלסטיני והפלסטינית כבני אדם שווי ערך, שעומדים בפני עצמם ולא רק ביחס לישראלים – כפועלים, כמוקדים לסיוע וטיפול הומניטרי או כנשאים פוטנציאליים של אלימות. הגבלות תנועה: מחסום חווארה: הבידול לפי גילאים הוסר. פלסטינים אזרחי ישראל יכולים להכנס ולצאת ללא אישור. ילדים מתחת לגיל 16 עדיין נדרשים לליווי מבוגר.מחסום בית פוריק: 3 כפרים בלבד יכולים לצאת ולעבור במחסום: בית פוריק, בית דג’אן, ג’יפטליק. המחסום נסגר ב – 20:00.מחסום עוורתא: אין שינוי. אמבולנסים המסיעים צוותים רפואיים יכולים לעבור. פירוט לפי זמנים 15:50 מחסום חווארה. תנועה דלילה. העוברים במחסום להולכי הרגל עדיין נדרשים לפתוח את החגורה, להפשיל את החולצה. הרובה, שדרך קבע כוון אל העובר במחסום, מורד הפעם.נוספו שולחנות לבדיקת תיקים.16:25 מחסום בית פוריק. המחסום ריק מאדם. אישה אחת ממתינה לאחותה שצריכה לחזור משכם, מהעבר השני של המחסום. החיילים מספרים כי בימי החג הורשו ביקורי משפחה בכפרים המכותרים. 16:35 מחסום עוורתא. המחסום נטוש. לא משאיות ולא פועלים נראים בשטח. המחסום נסגר ב-18:00. 16:45 מחסום חווארה. בעיקר תנועה של משפחות שחוזרות אחרי החג לשכם.17:00 עוזבות