חווארה, יום ש’ 9.2.08, אחה”צ
14.00- 16:30
מגרש החניה הצמוד למחסום עמוס במוניות, מעט רוכלים מקיימים מין שוק קטן לרווחתם ורווחת הנהגים והנוסעים. דוכני שתיה,לחם ,ממתקים ,פלאפל ואפילו מכירה של נעליים משומשות. זה משמח לרגע אבל מאוחר יותר בשיחה עם קצין המנהל האזרחי הוא מבהיר שזה זמני, חסד רגעי, כי הצבא ,המדינה -שב"כ החליטו להעלים עין כרגע עד שיוחלט כי הדוכנים של האנשים המביאים בעזרתם אוכל הביתה הם "הפרות סדר" או איום על בטחון החיילים או מפגע סביבתי.סגן ט. מן המת"ק אמר שהמקום באחריות הצבא במסגרת צו תפיסה ורק הוא, דהיינו הצבא מחליט מי יכול לשהות במקום במסגרת הצו. יכול לגרש את הרוכלים ואפילו את המוניות. במגרש הרבה מוניות , יש עבודה אבל פרנסה קטנה, יש נהגים המחכים מספר שעות כדי למלא מכונית ואין הבדל בין הנסיעות למרחקים ארוכים או קצרים. מן הנהגים שמחכים לנוסעים שמענו תיאורים על התלאות והייסורים שעובר כל איש המבקש לפרנס את משפחתו.נביא סיפור מעזון בהמשך.
במחסום עשרות גברים מאחורי כל עמדת בידוק. חיילים חמושים ממוגנים ממוחשבים ומקושרים מול אזרחים בדרכם לעשות מה שעושים כדי לחיות.רובה מול שקית אוכל,קסדה מול חיג'אב,, בטונדות גבוהות מראשי הילדים שלצד ההורים,והיום פחות גברים צעירים המבקשים לצלוח את המחסום ,כי יש בידול וכי ימי ששי שבת הפכו לימי השבתון ברשות הפלסטינית.(עד עכשיו זה היה חמישי ששי ועכשיו זה נראה לחלק מן האנשים כמו הסכם עם היהודים) אין לימודים ברוב המוסדות ואין עבודה או שירותים ברוב המשרדים..המגנומטרים רגישים במיוחד אפילו לתיק-תקים של נעליים, מצפצפים ללא הפסקה עם ליווי הצעקות ארג'ע לווארה. גברים הורידו נעליים ומיד הפכו הגרביים הלבנות לשחורות. כל גבר מוריד את החגורה עוד לפני שנתבקש, מרים ידיים ובגדים מסתכל מעבר לחייל שהוא מצדו ממילא לא מסתכל עליו כעל בן אדם.. מפליא שאין כמעט אף גבר פלסטיני שמוותר על החגורה והאבזם המתכתי למרות כל מה שהוא עובר. צו אופנה או קוד לבוש בל יעבור או אולי בכל זאת איזה סימן לאי וויתור.
במסגרת הבידול מניעת מעבר גברים בגילאי 16-35 מצפון הגדה לכיוון דרום. תושבי נפת שכם,ג'נין ,טול כרם מנועים מלעבור במחסום חווארה וכמובן בכל אחד מן המחסומים דרומית לחווארה , מחסום זעתארה למשל, אם עקפת את מחסום זעתארה דרך עוורתא וכביש אלון תיחסם במחסום עטארה ,גם שם הבידול נאכף.
סיפר לנו תושב טול כרם ששהה בשכם לפני תחילת הבידול והיום לא יכול לעבור במחסום בית איבא שם נבדקים בשני הכיוונים .. בחלק מתעודות הזהות של הישובים דרומית לשכם כמו זיתא או ג'מעיון כתוב שהתעודה הוצאה בטול כרם ,תושבים אלה לא נופלים בקריטוריוני הבידול אבל החיילים בחרו בדרך הקלה והחזירו את האנשים , קצין המת"ק והמפקד ידעו על הבעיה אבל לא טרחו להסביר לחייל הבודק אלא רק לאחר שנשאלו.
ס' מאחד הישובים הקטנים שבאזור הביא מספר נוסעים בבוקר מחכה להם זה שעות לדרך חזרה להרויח עוד כמה עשרות שקלים, זו עבודתו בשבתות. במשך השבוע הוא מסתנן לישראל ועובד אצל מעסיקים ישראלים. הוא מתחת לגיל שלושים ואין מה לדבר על אשור כניסה. בכניסה לישראל הדרך פחות קשה כי המעסיקים הישראלים מעדיפים את העובדים הפלסטינים על פני מהגרי עבודה ואין צורך לפרט למה. על כן יש הסכם סמוי בין מי שצריך ומעלימים עין.כל השבוע מסתתרים וישנים בפרדסים ובסוף השבוע הם חוזרים לבתיהם שם השאירו את הנשים והילדים, הם מגיעים מלוכלכים ,מסריחים ונגעלים מעצמם. בדרך בחזרה לביתו שבגדה מצליח ס' להכנס לעזון המובלעת הפתוחה רק לתושבי עזון. דרך עזון מנסים הפועלים הפלסטינים להכנס לבית אמין כדי להתחבר לשאר ישובי הגדה ושם על הגבול עזון בית אמין הם ניצודים. מג"ב או משטרה מחזיקים אותם בשטח לשעות רבות, בד"כ השעות בהם יכלו להיות עם משפחותיהם לאחר שבוע העדרות. ושם בשטח בכל תנאי מזג אויר מתעללים בהם בשיטות המוכרות מעוולות המחסומים.לא נותנים לשבת, או לדבר או לעשן או לדבר בטלפון, לא לזוז ולא לחייך וכך במשך שעות רבות, לפעמים נותנים להם להמשיך הביתה בסוף ולפעמים נלקחים לחקירות בתחנות משטרה שם הם גם משלמים קנסות גבוהים. לפעמים הם נלקחים ממקום מחבואם בפרדסים בפשיטות הליליות של משטרה או מג"ב שלא בוחלים גם בלהרוס את הנילונים שמשמשים לקירות וגג.
שמענו סיפורים כמעט זהים מגברים נוספים, המקומות שונים אבל כל השאר זהה. חוט אחד מחבר בין הסיפורים, הדרך להתפרנס כרוכה בסבל וייסורים או יותר גרוע בקבלת אישורים לאחר שיחות עם הקפטנים מן השב"כ.אחד ועוד אחד מספרים שהמגנטי נלקח פתאום בגלל מניעת שב"כ אז או לישון בפרדס או להכנס לשיחה.המנהל האזרחי נתפס בעיניהם כזרוע של הש.ב.
חווארה העיר והמחסום
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום חווארה הוא מחסום פנימי מדרום לעיר שכם, בצומת הכבישים 60 ו-5077 (בין ההתנחלויות ברכה ואיתמר). מחסום זה היה אחד מארבעת מחסומים הקבועים שסגרו על שכם (מחסומי בית פוריכ ועוורתא ממזרח ומחסום בית איבא ממערב). זה היה מחסום להולכי רגל בלבד. כמתנדבות מחסום ווטש, צפינו יום יום במהלך שתי משמרות, בוקר וצהרים, באלפי הפלסטינים היוצאים משכם ומחכים שעות בתורים כדי להגיע לכל מקום אחר בגדה, מהעבר השני לשל המחסום ניתן היה להגיע ליעד רק בתחבורה ציבורית.
בתחילת חודש יוני 2009, במסגרת הקלות על תנועת הפלסטינים בגדה נפתח המחסום לתנועת כלי רכב. המעבר היה חופשי, עם נוכחות צבאית במגדל השמירה ומדי פעם נעשות בדיקות של רכבים.לאחר פלישת החמאס והטבח בשמחת תורה ב 7.10.23 המחסום נסגר לתנועת פלסטינים
העיירה חווארה שוכנת בנפת שכם בשטח C; היא ממוקמת כ-8 ק"מ מדרום לשכם, ברום של 525 מטר מעל פני הים. תושבי העיירה (כ-7,000 ב-2017) הם מוסלמים, אך השם 'חווארה' משמר כנראה את השם חורון, אזור שהיה נפה שומרונית בימי עזרא ונחמיה. בסמוך לחווארה נמצאות ההתנחלויות הר ברכה, יצהר, איתמר, וכן המאחז גבעת רונן ומאחזים נוספים. בסמוך לעיירה ממוקמת חורבת אבו איסמאעיל, הלא הוא אברהם אבי ישמעאל (דוח מקאמים בגדה המערבית, עמ' 25-28). בתי ספר בחווארה משמשים כבתי ספר אזוריים לכפרי הסביבה, וכביש 60 המהווה עורק התחבורה העיקרי אל יישובי גב ההר עובר בעיירה. כביש "עוקף חווארה" הנסלל מאז 2021 מיועד להחליף את התוואי הנוכחי שעובר בלב העיירה. מסלול הכביש מתחיל בצומת תפוח (כביש חוצה שומרון) ועובר מזרחית לעיירה. הוא מיועד לשרת את היישובים יצהר והר ברכה שמצפון לעיירה ואת יישובי צפון השומרון.
מאז האינתיפאדה הראשונה יש חיכוכים קשים בין המתנחלים באזור ותושבי העיירה והכפרים הסמוכים. המתנחלים עוקרים עצי זית, משתלטים על אדמות מדינה ואדמות פרטיות של פלסטינים ויוזמים התקפות אלימות ופעולות "תג מחיר" בכפרים ובעיירה. במקרים רבים מיידים תושבים אבנים לעבר רכבי יהודים או כוחות צה"ל, והיו כמה ניסיונות ירי ואף ניסיון לינץ' במתנחלים החולפים ברכביהם בעיירה.
ב-26 בפברואר 2023 תקפו כ-400 מתנחלים את תושבי העיירה במשך 5 שעות והעלו באש רכוש, כגון בתים ומכוניות. הפרעות התרחשו בתגובה לפיגוע ירי שהתרחש באותו יום בעיירה, שבו רצח מחבל פלסטיני שני יהודים תושבי הר ברכה. עשרות מתושבי העיירה נמלטו מבתיהם כדי להינצל מהאש. פלסטיני אחד נורה למוות ועשרות נפצעו, בעיקר משאיפת עשן. גדוד מילואים וצוותי מג"ב שהיו מוצבים בעיירה לא מנעו את ההצתות וחילצו משפחות פלסטיניות מבתיהן רק לאחר שהוצתו. 6 מתנחלים נעצרו ושוחררו כעבור יום. השר האוצר סמוטריץ' הצהיר כי "מדינת ישראל צריכה למחוק את חווארה". מנגד – ארגוני שמאל ומרכז ארגנו הפגנות סולידריות ופעולות תמיכה בתושבי חווארה.
חווארה המשיכה להיות בכותרות בכל החודשים שאחרי: פוגרומים של המתנחלים, פיגועים של פלסטינים וחוזר חלילה, נוכחות מסיבית של הצבא בעיירה, ועוצר דה פקטו של המסחר והחיים במרכז העיר. ב-5.10.23 התרחש פיגוע ירי ללא נפגעים בצומת עינאבוס הסמוך לחווארה, ובעקבותיו הקים ח"כ צבי סוכות במרכז חווארה עוד באותו ערב סוכה, ומאות מתנחלים מגובים בצבא רב חסמו את הכביש הראשי וקיימו בלב העיירה תפילות כל הלילה ולמחרת. בשבת 7.10.23 החלה מלחמת "חרבות ברזל" בהתקפה של חמאס על יישובי עוטף עזה מול נוכחות דלה של צה"ל. ביקורת רבה ניתכה על הוצאת כוחות צבא מאזור עוטף עזה והצבתם בגדה, ובאזור חווארה והשומרון בפרט, כמגן למתנחלים המשתלטים ומתפרעים.
ב-12.11.23 נפתח קטע ראשון של כביש עוקף חווארה המיועד לתנועת ישראלים בלבד. כך יכולים המתנחלים לעקוף הכביש החוצה את מרכז חווארה, שהוא העורק המרכזי לתנועה מאזור שכם לרמאללה ולדרום הגדה. לצורך הקמת הכביש הפקיע המינהל האזרחי 406 דונם של אדמות פרטיות של פלסטינים מהכפרים הסמוכים. המתנחלים כרגע אינם מסתפקים בכך, ודורשים לנסוע גם דרך חווארה עצמה כדי להפגין נוכחות ושליטה.
(עדכון נובמבר 2023)
Shoshi AnbarMay-18-2025חווארה: הבתים הישנים בשטח סי
-