חווארה, יום ה’ 17.2.2005, בוקר צופות: נעמי ל’, דורית ל’ , מיכל ס’ ,דנה ס’, ואסנת א’ (מדווחת) משמרת קצרה וללא ארועים מיוחדים.הדברים שניתן לציין הם מבניים: ●השערים שנבנו בשבוע שעבר היו פתוחים לרווחה לאורך כל המשמרת. גם בצד הדרומי וגם בצפוני. עוד בזבוז כספנו. ●לפני המחסום הצפוני הוצב שלט בו נאמר: “שים לב הינך נכנס לשטח בשליטת הרשות הפלסטינית. בשטח פועלים כוחות המשטרה הפלסטינית.” (שלט דומה הוצב בדרך לסלפית. מה העניין? הרי אחרי השלט ממוקם מחסום קבוע של הצבא הישראלי. למי השלט מיועד ולמה? הביטוי היחיד שעולה בדעתי בעניין זה הוא “כאילו, דא…”●עד היום מכוניות שנבדקו במחסום הדרומי והגיעו למחסום הצפוני – עברו ללא עיכוב נוסף. לא עוד. לא דיברו על הקלות במחסומים? מהיום על בעלי הרכב לחכות עד שחייל/ת יפתחו בפניהם שער כבל מאולתר. למה ? לדברי נציג המת”ק בשטח כי בשבוע האחרון היו שני מקרים של ישראלים שכמעט נכנסו בטעות לשכם. רגע. רגע. עכשיו? אחרי שהמחסום קיים כמה שנים -פתאום המתנחלים מתבלבלים ? כי אם הייתי אזרחית שאינה מתנחלת והייתי מגיעה למקום שנראה כמחנה צבאי לכל דבר – הייתי עוצרת ושואלת איפה אני. אם אני מתנחלת,לעומת זאת, ברור שהמקום שלי, אבל אז, האם זה חדש לי שהדרך הזו מובילה לשכם למרות השילוטים החוזרים על עצמם בכניסה?בקיצור : ביזבוז הכסף נמשך, סימנים להקלות – לא נראים, ולהפך – ההרגשה שתמיד שלטה במחסומים של תוהו ובוהו וכל אחד עושה כאוות נפשו – עדיין קיימת ובגדול.