הייתה אי הבנה והמיניבוס שהביא כ-30 חבילות של אטכל יצא מירושלים רק ב-11 ואנחנו חיכינו לו בבקעה כבר ב-10.30.  בינתיים החלטנו לעשות משמרת מגוננת בקהילות שלאורך הכביש מעין אל חילווה למחסום תיאסיר. עלינו לאל בורג’, קהילה ותיקה שגרה על גבעה גבוהה החולשת על הכביש. צמחים מטפסים על הפחונים ומוסיפים עטרת נוי לבתים הדלים. עץ גדול מצל על שטח גדול במרכז הכפר ותחתיו פרוסים מחצלות ומזרונים ופזורים מספר כסאות. פה נוהגים התושבים לשבת ולהשקיף על האזור. בנקודה הגבוהה ביותקר עסקו עובדי קומט-מי בהתקנת אנטנת אינטרנט, אחרי שמתנחלים שברו את האנטנה הקודמת. הכל נעשה בלחץ מחשש שהמתנחלים החמושים והאלימים יראו אותם ויבואו להרוס.

פתאום הגיח מהכביש הראשי טרקטורון , ותושבי הכפר החלו לתעוק לעובדים “הכנסו מהר לבתים !! מהר! ” ואתה שומע את החרדה הנוראה, את הטרור שאנשים אלה חיים בו , יום יום ושעה -שעה. הטרקטורון עשה סיבוב בכפר והסתלק.

בינתיים נאלצנו לרדת לכביש הראשי כי אין באזור קליטת סלולאר והאינטרנט טרם חובר. מכיוון שלא היה אינטרנט לא יכולנו לשלוח לנהג מיקום וגם 2 המכוניות שהיו אמורות לחלק איתנו לא הגיעו (אחת נקראה למשמרת מגוננת באל פארסיה). החלטנו לאחסן את החבילות בינתיים בחמרה אצל זובעה כי ידענו בביטחה ששם לקח אף אחד חבילות לעצמו ללא רשות. העמסנו את מכוניתי והבאנו לכל בתי האב שבעין אל חילווה חבילות מזון, להם ולילדיהם הבוגרים ומשפחותיהם. כמו כן נתנו חבילה לפטמה , האחות הגרושה ששרופה מאוד, עד כדי עיוות של ידיה, שחיה לבדה והיה לה עדר כבשים ועיזים. את הכבשים גנבו המתנחלים ולאחר הצקות מרובות ומכות שהחטיפו לאישה המסכנה מתנחלים, היא מכרה גם את עדר העיזים שלה. עתה היא גרה לבדה ליד בית אחיה פתחי דראגמה ומחכה למוות. היא סיפרה שקיבלה צו הריסה מהמנהל האזרחי. כולם , כולם מתנכלים לגרושה מסכנה שבקושי חיה.

בעין אל חילווה עברנו לטנדר של מהדי, הממונה על קהילות הרועים מטעם הרשות הפלסטינית, וחילקנו לכל הקהילות ב-6 מקבצים בחומסה. את שאר החבילות ייעדנו לשבוע הבא לקהילות שבאזור בית חסן, מעבר למחסום בקעות.

פגשנו שוב את העובדים של קומט-מי ונסענו איתם לבדוק בכמה נקודות אם קולטים אינטרנט. הם רצו לחזור הביתה דרך מחסום תיאסיר, אבל גילו שהמחסום סגור. גם אנחנו שמנו לב שלאורך כל היום לא נראתה אף מכונית פלסטינית על הכביש. פשוט, כל היום המחסום היה סגור. חולים לא הגיעו לרופא, הקהילות שהעבירו את הכבשים מעבר למחסום מפחד המתנחלים, לא יכלו לעבור לטפל בהם.