12:00 מחסום בזק
עברנו

הבקעה כבר צהובה מיובש. העצים שומרים על גוון ירוק בולט על הרקע של צבע הקש.
בהתנחלות משכיות מסיימים בנייה של בית נוסף (האחד שנראה מהכביש).
סוללת העפר הענקית והחפיר שמאחוריה עדין במקומם.
 

12:20 מחסום חמרה
כאשר הגענו היו במקום רק חיילים. דבר ראשון בולט לעין היה השלט האדום המורה על כניסה לשטח A. השלט הוזז ממקומו ביחד עם צפרדע הזבל, והוצב על קוביית הבטון שלידה אנו עומדות – עדוֹת שמיעה אילמת לכל הדיונים החוזרים על עצמם עם המפקדים המתחלפים, שמנסים בכל כוחם הרטורי להרחיקנו מהמחסום. הם חושבים שהשלט הזה מהווה עבורנו גבול בל-יעבור. בתור תורה שבעל-פה שמענו הוראות שנמסרו בצעקה לחיילים: "שמעת מה אמרו? אם הם באות לעשות בלגן אז סוגרים את המחסום, ואז צריך לנתח את האירוע. עכשיו הם לא עושות כלום".

היום אף אחד מלובשי המדים לא הגיע אלינו, אולי ההוראות כללו גם הנחייה להניח לנו ולא להתעמת איתנו. ואולי היו עסוקים כולם בארוחת הצהרים שהובאה אליהם. הניידת לשיקוף תיקים עדיין במקום. תנועת המגיעים ממערב דלילה מאד. ממזרח מתחילות להגיע הסעות הפועלים. נעצר לידינו טנדר עם מתנדבים שגרים בג'יפטליק, מארגון הסולידריות עם בקעת הירדן JORDAN-VALLEY-SOLIDARITY. הם סיפרו על מעצר של ילדים ש(כן או לא) זרקו אבנים, ושאנשי "בצלם" כבר מעורבים.
היום בולטת מאוד התלתלית הארוכה, מטפסת מאחורי המחסום – ממערב למחסום לכיוון צפון, ומפרידה בין שני מאהלים שנמצאים על המורד הזה.
13:00 עזבנו

13:20 מחסום תיאסיר
עלינו אל העמדה. נשאלנו אם הכל בסדר. שמנו לב שעם עמידתנו ליד המחסום, החייל מקפיד יותר על בדיקת התיקים של הנשים (גברים לרוב מגיעים בידים ריקות).
13:30 הגיעו התלמידים ביקשו כסף ורצו למטה.
13:45 עזבנו

14:00 מחסום בזק

נשאלנו לשלומנו, מאין ולאן.
הפעם – חשוב היה לבחורה שעל המחסום לא רק לשמוע אותנו, אלא גם לבדוק היטב את ת.ז שלנו.