08:30 מחסום בזק. עברנו.

להקות של ציפורים גבוה גבוה בשמים החופשיים – נראה שעונת הנדידה כבר התחילה

מחסום תיאסיר: המחסום לא נראה מאויש (אולי מישהו במגדל השמירה)

בעמק מדרום-מזרח למחסום הצבא בהתארגנות: לאימונים? להריסות?

דרך אלון: חיילים באוהלים ובתפילות (בצילומים).

09:30 מחסום חמרה

הנתיב הצפוני עדין סגור לתנועה. ממזרח ממתינות 13 מכוניות. הראשון מספר שהוא ממתין כבר חצי שעה. במכונית אחרת נמצא אדם שעובד בגשר אלנבי ונזעק לאמו הגוססת המתגוררת בכפר ליד ג'נין. הכביש שומם, אין זכר וסימן לחיילים, פרט לאוהל שאלתרו לעצמם. הדגל של "אריות הירדן" ממשיך להתנוסס.

09:45:

חיילת עם כומתת נח"ל: מי אתן?

אנחנו מבקשות שיעבירו את השיירה (35 מעלות צלזיוס).

חיילת: אנחנו עוברים על הרשימות, יש ביניהם אנשים לא כ"כ טובים אם אתן מבינות אותי. והם יושבים במזגן שלהם.

אנחנו מעמידות אותה על טעותה: אין מזגנים, הרכבים בחלונות פתוחים.

חיילת: הם יתמודדו. שיילכו לארץ שלהם!!! תגידו, אתם ערבים? לא? אתם צריכים להיות בצד שלנו.

אנו כבר לא המומות מהבורות ומעזות המצח.

הגיע סמל. שולח את החיילת ומסביר על הפדיחה. תוך 5 דקות כל ה"אנשים הלא כ"כ טובים"  עוברים. גם 7 מכוניות ממערב עוברות.

באשר לאיש שממהר לבקר את אמו – כל שהיה עליו לעשות, לדברי הסמל, זה לצאת מהמכונית ולומר למפקד המחסום שהוא ממהר.  הזכרנו לו, שאם הוא יתקרב ללא רשות אל החיילים הם עלולים לירות בו מייד בנשק הדרוך שבידיהם וגם להרוג.

חייל אחר שהתחיל לשוחח איתנו התבקש "לנתק מגע".

רכב צבאי פתוח, נמוך ושטוח הגיע בדהרה עם ארבעה "אריות" מתלמדים, גם הם לא הורשו לעמוד לידינו.

10:00 עזבנו

10:20 מחסום בזק