המחסומים בהם ביקרנו – כולל מעלה אפרים – מאוישים כולם בחיילי מילואים.
הקצב והיחס לפלסטינים – בהתאם.
בהתייחס לנושא שהיה חם לא מזמן – הסרת חסימות: השער הראשון על כביש הבקעה על הדרך מהכפר עקרבה למג'דל בני פאדל היה פתוח! 

מחסום תיאסיר – 12:55
אין תור כי כנראה שלאיש פה לא חשוב למרר את החיים לאף אחד, בניגוד גמור למה שקרה בתקופות ארוכות בהן מאויש המחסום, כאחרים, בחיילים סדירים, בעיקר נח"ל חרדי,  שרבות כבר דווח עליהם.
כאמור אלה מילואימניקים, ופלסטיני ניגש לומר לנו שהם "טובים, לא כמו האלה הצעירים שבדרך כלל". 

מפקד המחסום א', ניגש ומציג את עצמו, שואל אם אנו רוצות כסאות לשבת (!), שומע שאנחנו מתל אביב ואומר, "יופי, יופי, טוב שאתן פה!" 
עזבנו את מחסום תיאסיר ב-13:50 בדרכנו למחסום חמרה מצפון להתנחלות חמרה, בימין הכביש הוסרה חסימת עפר בחיבור בין דרך המלך לדרך עפר העוברת בשדות לכיוון ההר. 

מחסום חמרה/בקעות 14:20
נהג מונית מנפנף לנו: "תבואו כל יום. יש פה המון בעיות אבל היום טוב."
אין מעוכבים, חיילים מברכים על בואנו.
מוניות בכיוון מערב עוברות מהר.גם כאן החיילים במילואים וזה ניכר בכול, כולל בקבוק מים בשביל הפלסטינים שעומד על מחיצת הבטון של סככת המעוכבים הריקה.
במקרים בהם מכוניות מגיעות בו-בזמן משני הכיוונים, הן נבדקות במקביל. אין כל התערבות מצד החיילים במיקום שלנו. 

שקט גמור. עקיצות פרעושים שקיפצו על הבטונאדות הניסו אותנו ב-15:00.