טובאס וסמרה: מעצר מנהלי הוא הכלי המבעית של הכיבוש
יום שקט, אנו רועים במעלה הגבעה, בשטח שהפך לחום והצמחייה המעטה יבשה. הכבשים מלחכות לא משנה מה. אף פעם לא מתלוננות.
ה”נערים” מהאוהל הכחול יורדים בשביל החדש, שפילסו לעבר בור המים שכבשו וריפדו אותו (את השביל) בדגלי ישראל. דגלי ישראל גם נפרסו לאורך כביש אלון במיוחד באזור הצפוני בו אנחנו נמצאות. הנערים יורדים לבור שקרוב יותר לסמרה. ממש מרחק 100 מ’. אני מנסה לשאול אותם לפשר מעשיהם ולא מתפתחת שיחה. הם לועגים לי ולגילי, לא מצליחים להוציא מהפה משפט אחד סדור.
לא ברור להם מה עליהם לעשות, אחד חופר להנאתו באדמה והשני ממש לא מוצא את עצמו. הריינג’ר מחכה להם במרחק מסוים. אחרי איזה זמן הם מסתלקים. נמאס להם מהסבתא שעוקבת אחריהם.
המרעה עובר בשקט. אנחנו רועים את שני העדרים יחד.
עכשיו עונת הגז. יש קהילות שגוזזות ידנית עם מספריים מיוחדים, יש כאלה שמזמינים חברה שתגזוז ביום אחד במכשיר חשמלי. בסמרה גוזזים ידני. כל יום חמש כבשים. זאת מלאכה קשה, שמצריכה הרבה כוח בידיים. מבקשים שנקנה להם מכונה חשמלית….
אנו חוזרים לארוחה טעימה. משוחחים על המצב.
האם חרדה מאוד לילדים שנמצאים לבדם בעיירה טובאס. עיקר החשש מכך שחיילים נמצאים כל הזמן ברחובות ובכל רגע יכולים לעצור מישהו. חוסר הוודאות התמידי שצה”ל משרה הוא כידוע סימן ההיכר שצהל מצטיין בו כמו בעוד פעולות…
האם מספרת על שני צעירים מהמשפחה הקרובה שלה. אחד מהם היה במעצר מינהלי ארבע שנים והשני שלוש שנים. האחד חזר לפני שבועיים מהכלא והוא חצי אדם. מגיב בצורה לא רגילה. חלש ועייף ומבטו בוהה. בחור בן 25 שנעצר חודשיים לאחר שנולד בנו הראשון.
אני מספרת על הבן של ז’, שרק אתמול נודע לי שהוא עצור-מינהלי כבר חצי שנה, ועכשיו מעצרו הוארך בחצי שנה נוספת. והם שבורים לגמרי. לא מוצאים את עצמם ולנו אין איך לעזור. לא הבנתי למה שתקו חצי שנה. אמרו לא רצינו להפריע לך…
מעצר מנהלי בימים אלה הוא הכלי המבעית של הכיבוש. חבר שלנו מהבקעה נעצר לפני שנתיים ושלושה חודשים. בתום החצי האחרון (מאריכים כל פעם בשישה חודשים) אמרו לו שהוא משוחרר. עלה לאוטובוס ואז הורידו אותו מהאוטובוס ואמרו שהוא עצור לעוד ארבעה חודשים.
זה כל כך נורא בעיני.
הילדים נמצאים כל השבוע בטובאס, בלימודים, וחוזרים היום לסוף שבוע. בדיוק כשהם באים, אנחנו עוזבות.
תיאור מיקום
בקעת הירדן
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בקעת הירדן היא הרצועה המזרחית של הגדה המערבית. שטחה קרוב לשליש משטח הגדה. חיים שם כ 10,000 מתנחלים, כ 65 אלף תושבים פלסטינים בישובים. בנוסף, כ 15 אלף מפוזרים בקהילות רועים קטנות. בקהילות אלה אנשים חיים במצוקה קשה בגלל שני סוגי הטרדות: הצבא שהכריז על חלק משטחי המחיה שלהם, כשטחי אש, אימונים גוררים סילוק של שעות ארוכות ממגורים, בחום היוקד ובקור החרפי של הבקעה. הסוג האחר הוא התעללות על ידי פורעים הנאחזים בשטחי המרעה של קהילות הרועים, ובשטחי האש המוכרזים (מבלי שיגורשו). מיה תהום הרבים בבקעה משוייכים לחברת מקורות ואינם זמינים לפלסטינים תושבי הבקעה. הפלסטינים מביאם לצרכיהם מים בעוקבים בעלות גבוהה.Rachel AfekApr-30-2026סמרה. טרקטורון על הבוקר
-