"סדר חייב להיות" וה"החייל עושה את העבודה שלו".  

אירתאח

מעט אחרי העיקול ימינה מטייבה, על הדרך המובילה למחסום, פלסטינים שכבר עברו את המחסום נאספים בקבוצות קטנות, בחשיכה, ממתינים למעסיקים שיאספו אותם. במיגרש החניה העפרי, שהרי זה המאוספלט 'סטרילי', דולקות מדורות קטנות ואנשים מתקבצים סביבן על מנת להתחמם. הרוח במקום הפרוץ הזה קרה ועל אף הלילה החמים יחסית, מזכירה לנו כי העונה היא עונת החורף. ובוני 'מדינת היהודים', פועלי החקלאות שלה, ומטפחיה הפלסטינים נאלצים להשכים בחשכת הלילה וצינתו כדי לצלוח את תלאות המחסום.

אנשים מספרים כי המחסום נפתח היום ב– 4:00.

4:55 – הגענו והקרוסלות בכניסה דוממות. הרחבה שבין הקרוסלות לבין המגנומטר מטונפת והרוח מעיפה שקיות ניילון. אנשים עומדים צפופים על השביל, נדמים כגוש אחד בחשיכה. כיוון שבקצה השביל יש אזור מואר בשל הדוכנים, נראה שבשעה זו וכנראה בגלל היום בשבוע, התור עמוס פחות.

ממרחק נראים פנסי המכוניות המגיעות ומגיעות על מנת להוריד את נוסעיהן, אנשי העמל…

5:03 – מתוך המבנה עולים קולות. בשעה זו הפעילו את הקרוסלות. כך פועלת ה"שיטה" הנראית לעין: היד הנעלמה מפעילה את הקרוסלות, הרחבה מתמלאת במכסה מסויימת, הרחבה מתרוקנת, הקרוסלות מופעלות, הרחבה מתמלאת, הרחבה מתרוקנת. כך כ-4-5 פעמים. בכל קבוצה כ-50-60. ואז הקרוסלות נסגרות לפרק זמן. וחוזר חלילה. יש כאלה החולצים את נעליהם על הבטון המלוכלך, לפני המעבר במגנומטר.

איתרנו אדם שנכנס ב-5:05 והלכנו לאזור היציאה.

קול המואזין שנשמע מהכפר הסמוך הביא הרבה מאד אנשים להתפלל, מראה שלא ראינו בעבר באירתאח.

ב-5:20 יצא האיש שנכנס ב-5:05. מי שמהין להגיע חגור בחגורה, יוצא מהמבנה תוך כדי ניסיון להתחגר שוב.

קרוסלת היציאה ננעלת ומונעת את יציאתם של אלה שכבר עברו את הליך הבידוק. כעבור שלוש דקות הקרוסלה מופעלת.

חזרנו אל נקודת הכניסה. בדרך אליה שוחחנו עם פועלים מג'נין. הם מגיעים למחסום ב-2:30 כדי לתפוס מקום. כיוון שעובדים במרכז יותר נוח להם להגיע למחסום זה.

5:40 – קרוסלות הכניסה דוממות. כעבור 5 דקות מישהו מהממתינים קורא בקול אל המיתקן. לא נפתח. ב-5:51 קול בודד צועק מתוך קהל הממתינים "וואללה איפתח, איפתח" אולם שלא כמו בסיפורי אלף לילה ולילה, הקסם לא פועל… 5:56 – אנחנו מתקשרות למת"ק. החיילת במת"ק לא יודעת איפה זה אירתאח. גם 'מעבר אפרים' לא אומר לה כלום, אבל היא אומרת שהמחסום צריך להיפתח ב-6:30. ובינתיים, עם השחר העולה אנחנו רואות ששביל  הכניסה התמלא בצפיפות. ב-5:57 – כשנשמעו קולות מן המבנה, הפעילו את הקרוסלות.

6:04 – עזבנו.

6:35 – אייל- היום כבר עלה, באוויר עדיין נישא ריח עז של מדורות. אנשים עדיין יוצאים מהמיתקן, אבל כבר פחות ממתינים למעסיקים. שוחחנו עם אחד מהם. בשל צבע עורו הכהה מעכבים אותו זמן רב בכל פעם, חושבים שהוא 'מסתנן'/אפריקאי ('אנחנו בדואים' אמר לנו. מוצא משפחתו מאזור באר-שבע).

7:05 – צופין – עשרות בודדות של אנשים ממתינים לבדיקה.

7:08 – מעבר אליהו – מספר אנשים בתור לבדיקה.

7:13 – חבלה – הגיעו שני האוטובוסים עם הילדים. אחד התלמידים מלווה בחייל, פותח את תאי המטען.

האוטובוסים עוברים. ב-8:28 –כ-15 אנשים עדיין ממתינים לצאת מהכפר. מדי פעם הם מתקדמים קצת. החייל מורה להם "אחורה, אחורה", כולל תנועות ידיים. ה"שיטה" כאן: 5 נבחרים מתוך הקבוצה הממתינה. הם מתקדמים מספר צעדים ונעמדים יחד, בנפרד מכלל הקבוצה. מוסרים את הת.ז.. ממתינים. כאשר יוצאת הקבוצה הקודמת של החמישה ממבנה הבדיקה, חמשת ה'נבחרים' נכנסים. אחד אחד.

שני צעירים שביקשו לחזור לכפר זמן קצר אחרי שיצאו נשאלו על ידי חייל "כל כך מהר?", משמע ראה אותם הבוקר בצאתם. ולקח את הת.ז. שלהם לבדיקה. נסינו להתבדח על כך עם הצעירים והתשובה שקיבלנו היתה "החייל עושה את העבודה שלו".

7:55 – עזבנו.