שייח’ סעד, אבו-דיס,יום שישי 13.10.06 בוקר משקיפות ומדווחות: ברברה ס., קלר א.אורח: שוקי 8:45 – 11:0 שייח’ סעד כשהגענו ראינו שוטר מג”ב עומד מאחורי הסלעים הענקיים המפרידים בין שני צדי המחסום כשהוא מכוון את הרובה שלו לכיוון קבוצה גדולה של פלסטינים (בין 40 ל- 50 ) הממתינים בתקווה להיכנס לירושלים לתפילת יום שישי של חודש הרמדאן. שאלנו מדוע זה נחוץ ומפקד המחסום ענה שזה חיוני כדי להבטיח את שלום אנשיו, ושהחייל אינו באמת מכוון אל האנשים. למרות הדיבורים על הקלות לכבוד חודש הרמדאן, הוטל עוצר מלא מאז תחילת סוכות, ונדמה שכאן הוא מופעל בקשיחות רבה: רק תושבי שייח’ סעד עוברים, בתנאי שהם בגיל המתאים (גברים 45, נשים 40 ) ובתנאי שיש ברשותם אישור. צעירים יותר, גם אם הם בעלי אישורים, נדחים לאחור. אנשים רבים יושבים, בשתי שורות, מול המכולת, באצילות ובשקט למרות המצב המקומם. יש הנחה שהחל משעה 10:30 המג”בניקים יגלו קצת יותר גמישות.אחד האנשים מספר לנו שלעיתים קרובות מג”בניקים נוסעים בג’יפ בלילה באיזור הכפר וצועקים ומקללים במגפון.אחר מציע שיעבירו את אל-אקצא לשייח’ סעד, כך יימנע כל הסבל הזה ממי שרוצה להתפלל בו.כשעזבנו את המחסום, נדמה היה שהדברים זזים קצת: מספר מבוגרים ללא אישורים עברו, כולל אחד מלווה על ידי אישה צעירה שבאופן מפתיע הצליחה לעבור. אחד המג”בניקים רושם את מספרי תעודות הזהות של העוברים במחסום. אישה אחת שלא בדיוק הבינה מה רצונו זוכה להערה בוטה: “ואללה טמבלית!”אבו דיס (פשפש) כשהתקרבנו גילינו שם 5 מעוכבים, שלושה מהם יושבים על ארץ ופניהם אל הקיר של המכולת הפינתית. אחד ניסה ליצור קשר עין איתנו והתחיל לומר משהו אך הושתק מיידית על ידי המג”בניקים. גם כאן אחד השוטרים מחזיק את הרובה מוכן לפעולה, נשען על החסימה. ניסינו לבדוק כמה זמן האנשים כבר מעוכבים. בסופו של דבר אומרים לנו שהם כאן שעתיים. אנחנו מנסות להבהיר שעיכוב לצורך הענשה אסור ואחר המג”בניקים עונה “שלוש שעות זה לא עונש, כל הניירת כבר מוכנה ובודקים עכשיו את הפרטים שלהם במסוף”. הניסיון לדבר עם אל. בטלפון לא עולה יפה. אלי שהיה אחראי על המקום בעבר אינו יודע על כתובת נוספת. אנחנו עוזבות ללא שהצלחנו לעזור כלל. חזרה לשייח’ סעד (בערך ב- 10:30 ) נדמה שמספר הממתינים לא השתנה. ניסיון לפנות אל א., המפקד, שיפעיל שיקול דעת לכבוד חודש הרמדאן, אינו נושא פרי: “כשיש סגר מלא, אין מקום לשיקול דעת” הוא אומר.אנחנו נגררות לוויכוח איתו, והוא מרצה לנו על חוקים ועל תקנות ומבהיר לנו עד כמה תפקידו במג”ב חשוב .