מזג אויר נפלא, הנוף משגע, היישוב נמצא ליד מחסום חמרה, מושב חמרה, ובצמוד ליישוב פלסטיני ח’רבת בית חסן, למרגלות גבעה. באזור המרעה שנגלה אחרי טיפוס בשביל עיזים, נפתח מישור רחב ידיים ירוק, עם צמח קוצני צהוב (שכולם חוץ ממני יודעים את שמו) ושיחים שהיו ערופי עלים ועכשיו מוריקים וכמעט שנותנים צל. בהמשך המישור יש עלייה להרים הגבוהים שאליהם לא נגיע. אם היה המישור נטול אויבים, אפשר היה לקרוא לו טוסקנה ולבוא לחופשה משפחתית, אלא שהמשפחה המתנחלית שבחרה לגור מעבר להר, מתכוונת שכולו יהיה רק שלה. שלא יפריעו להם להשתלט על השטח האלוהי הזה. וכך הם ממררים את חייו של פאדל וחיי הפלסטינים בכל הסביבה. יומיים לפני שהגענו לשם, הצליח אותו משה להביא את הצבא ולגרום להם לעצור את הרועה ללא שום סיבה או הסבר… עצרו אותו באזיקים ופלנלית על העיניים ולקחו לבסיס הצבאי. לא חקרו ולא דיברו, ככה אמר לי, ובסוף שחררו. הושיבו אותו מחוץ לשער, עדיין עם הפלנלית. מזל שהמלווים הגיעו לשם והחזירו אותו הביתה.

היום פאדל ישב צמוד לפלאפון, וגם בן דודו שהיה עם עדר נוסף, ישב צמוד לפלאפון. באותו זמן המליטה כבשה אחת טלה חדש. ואנו שני המלווים ליווינו אותה מכניסה את הוולד לחיים החדשים. מלקקת את כולו, בועטת בצד הגוף כדי שיתרומם.

המרעה עבר בשלום. כנראה שגם שמשפחת שרביט מתכוננים לחג. אולי ממרקים פנלים ומצפון ואולי מכינים גפילטע.

משפחות הרועים באזור הזה, הגיעו רובם מסמוע שבדרום הר חברון, אחרי מלחמת 67. רובם מאותה חמולה אבו-כבש.

איחלנו לרועים רמדאן כרים, עשינו ביקור משפחות וחזרנו הביתה לנקות ולבשל.