מחסום שקד  15.00 – 15.30
השערים פתוחים. מקדם את פנינו בחור פלסטיני ברכבו, נעלב וכועס מאד על התנהגות חיילי המחסום אליו. לא הצלחנו לברר מפיו מה בדיוק היתה הבעיה. מרחוק נראו ארבעה חיילים עומדים ליד נהג פלסטיני אחד, כשהרובים אמנם מכוונים בזווית כלפי מטה, אך האצבע נראתה על ההדק. הפנו לנו את ערפם – לא מדברים אתכן. בעבר הקרוב נוהל הבדיקה של מכונית בכיוון הגדה היתה כדלהלן: הרכב נכנס לתוך השער ונעצר ליד אבני המחסום. הנהג יוצא והולך להיבדק בחדר. לאחר שנבדק הוא חוזר, מניע את הרכב ונכנס לתוך שטח המחסום, ואז נבדקים מסמכיו והרכב נבדק.
היום הנוהל היה שונה. המכונית נשארת מחוץ לשער, וכדי לוודא זאת הוצב מחסום פלסטיק אדום מצ'וקמק (בושה לתקציב הביטחון המצומק!).

בהמשך לא נצפתה התנהגות לא יאה וסמלת עדן, מפקדת המחסום, נגשה לדבר איתנו ביוזמתה. היא הציגה את עצמה בשמה ואמרה שכל חיילי המחסום נושאים תו זיהוי עם שמם. (לא חיפשנו ולא ראינו, אבל דבריה נשמעו מהימנים). עליי לציין שכל הדברים שאמרה על הדרך שבה צריך להתנהל מחסום "מרקם חיים" כגון זה נשמעו נכוחים ויאים. עדן גילתה הבנה לקושי במצבם של הפלסטינים במחסום, אבל לדבריה הסטטיסטיקה מוכיחה שהגדר נחוצה ולא לה היכולת לשנות את המצב. 
עברו עוד כמה רכבים וכמה הולכי רגל. המחסום התרוקן ועזבנו.

מחסום דותן  15.40 – 15.55
עצרנו בכפר אמריחה ופרקנו שם את שקיות הבגדים. במחסום דותן ניתן היה להבחין כבר מרחוק שהחיילים הם מילואימניקים. התנהלותם לא היתה כלל לחוצה, כמו זו של החיילים הצעירים בשקד. שמענו שמודיעים עלינו בקשר: "נשות ווטש הגיעו". ראינו שהתנועה זורמת ללא הפרעות, ועזבנו.

מחסום ריחן 16.05 – 16.55
מגרש החניה התחתון מלא מכוניות, אי אפשר להכניס עוד סיכה. ראינו כארבע משאיות עם סחורה חקלאית, מנויילנות, ניצבות בתוך המגרש ללא כוונה להיכנס לבדיקה. נאמר לנו שמשאיות סחורה יכולות להיכנס לבדיקה רק משש בבוקר עד שתים עשרה. מי שלא מספיק, משאיר את המכונית על סחורתה עד למחרת בבוקר. ומה אם יש שם ירקות? איך הם ייראו למחרת בחנות?

עלינו לחניון העליון וירדנו ברגל בשרוול לטרמינל. החוזרים מעבודתם הגיעו בטפטוף, שהלך והתגבר עד השעה שבה עזבנו. תחילה היה אשנב אחד פתוח ואח"כ הבחנו שנפתח אשנב נוסף למגיעים בכיוון ההפוך, מהגדה למרחב התפר. לא נוצרה צפיפות והאווירה היתה נינוחה. התרגלנו כולנו, ואם אין תקלות מיוחדות נדמה לנו שכאילו הכל בסדר. אבל אנחנו זוכרות כל הזמן שהכל לא בסדר. 

ליד הכניסה/יציאה חיכה מזכיר המועצה של ברטעה המזרחית (הפלסטינית) לאיזשהו מהנדס מומחה שיערוך בדיקה כלשהי בכפר. למומחה אין כרטיס מגנטי אך המזכיר תיאם את כניסתו מראש ולא היו בעיות. נראה שיש קשר טוב בין המועצה למנהלת המעבר ואפשר להתגבר על קשיים. שמענו ממנו מעט על התנהלות הכפר, על תקציבים ותרומות לפרוייקטים כגון תשתית ביוב.