דו”ח על נהגי המוניות:מדווחת: נעמי להחסימה בענבתא – אין נוכחות קבועה של חיילים, הם מגיעים מידי פעם ומשקיפים על האזור מנקודת תצפית שנמצאת קרוב להתנחלות עינב. כאשר “יש בלגן”, לדברי החיילים, הם מגיעים ומסדרים את העניינים על ידי החרמת מוניות. מה זה “בלגן”? משני עברי המנוף הצהוב החוסם את הכביש צויר פס צהוב (שדהה בינתיים ואינו נראה כלל) שאותו אין הנהגים מורשים לעבור כדי להוריד נוסעים וחבילות (ראינו מזוודות כבדות, עיזים, חבילות גדולות וכו’) כמה שיותר קרוב לחסימה. צריך לראות איך האנשים עם חבילות, תינוקות וילדים קטנים וכו’ צריכים לעקוף את המנוף במעבר צר ביותר ומסוכן ולנסות שלא למעוד לתהום שפעורה מהצד השני. התקרבות המונית לחסימה היא שיוצרת “בלגן” לדעת הצבא, מיד מוזעק ג’יפ ומחרים את מפתחות ורשיונות בעלי המוניות.במקרה הטוב נלקחים המפתחות ל-4 שעות. במקרה הגרוע ל-4 ימים עד שבועיים. תלוי מי המחרים.ביום שישי, 4.06.04, בשעה 17.30, הורידו 6 מוניות נוסעים. חיילים שהגיעו מכוון טול כארם לקחו את תעודות הזהות של הנהגים, פתחו את החסימה והובילו אותם לג’ברה. שם אמרו להם שהם מעוכבים לחקירה על ידי השב”כ ומוניותיהם מוחרמות. בסביבות 20.00 צלצלו אלי ובקשו שאתערב לטובתם. מאחר שהייתי בעבודה פניתי לעדנה מורדוך שהתקשרה מיד למת”ק טול כארם שהבטיח לטפל בעניינם. בסביבות 21.30 הם שוחררו יחד עם המוניות. המתלונן טלפן חזרה מיד עם השחרור והודה בהתרגשות ובאריכות על העזרה.ביום ראשון, 6.06.04 קבענו איתו פגישה בתחילת המשמרת ושמענו מפיו ומפי הנהגים האחרים את העדות הבאה:באותו יום שישי, שעה 16.20 הגיע ג’יפ צה”ל מספר 611259 לחסימה. מוניתו של ז’ חנתה לפני הפס הצהוב הדהוי, כנדרש. ללא כל סיבה הידועה לו שבר אחד החיילים את השמשה האחורית של המונית עם קת הרובה. תיקון השמשה עלה 1200 ₪ והתבצע במוסך בטול כארם. ז’ מוכן להגיש תלונה בשמו ואנו נעזור לו בכך.מפי שאר הנהגים שמענו שבאותו זמן נערך מרדף אחרי מכונית עם לוחית זיהוי צהובה שנחשדה כגנובה. החיילים הגיעו למחסום שהיה עמוס אנשים ותוך כדי ריצה ירו באוויר, לכוון הגלגלים ולכל עבר. בנס לא נפגע איש אבל הם היו מבוהלים מאוד. בית איבא (למעשה דיר שרף)המוניות בבית איבא חונות במגרש מסודר מחוץ למחסום ולכן לא היינו מודעות לבעיות, עד שפגשנו נהג מונית כפות באזיקונים בשורת המעוכבים במשמרת הצהרים של ה-30.05. האיש סיפר שאתמול אסף נוסעים במחסום וקצין צה”ל הורה לו להוריד אותם ולהסתלק מהמקום. משסרב לקח לו את תעודת הזהות והמפתחות, נכנס להאמר עליו נהג ונעלם בהרי השומרון. למזלו, בעזרת מפתח רזרבי, הצליח להסתלק עם המונית והנוסעים (שהיו בני משפחה). למחרת בא ללא המונית לקחת את תעודת הזהות שלו ונכפת על ידי הקצין. מפקד המחסום (מהמילואים) שחרר מיד את האזיקונים והבטיח לשחרר אותו בהקדם אפשרי. הוא מצא לנכון להדגיש בפנינו שהעניין לא שייך למחסום או אליו.מטבע הדברים הלכנו לדבר עם הנהגים ומפיהם שמענו את הדברים הבאים:בבית איבא, כמו בכל הגדה, מסיעה את עוברי המחסומים חברת אוטובוסים “אנטיב” החונה בקדמת המחסום. החברה, בבעלות ערבי מטול כארם (חלקם אמרו לנו שיש לו שותף יהודי אך לא יכלו לנקוב בשמו). צה”ל, מסיבות שונות ומשונות מעדיף, שרק האוטובוסים יסיעו נוסעים ונהגי המוניות אינם מורשים לעבוד במחסום. רובם נהגים שכירים המפרנסים משפחות שלמות מעבודתם, לעיתים 14 נפשות, ובגלל המצב העבודה היחידה שלהם היא להסיע נוסעים ממחסום לחסימה ולמחסום הבא וחוזר חלילה. “3 שנים אין לנו פרנסה כמו שצריך”.תוך כדי שיחה עם הנהגים מגיע ההאמר הנ”ל, מספרו צ-703839 , הקצין עמירם (מילואימניק?) מחפש בקדחתנות נהג מונית כלשהוא, תופש “תורן” מקרב הנהגים ודורש שכל אחד יעמוד ליד המונית שלו, מסדר המפקד. הם אינם משתפים פעולה, הנהג המבוקש הסתלק מזמן עם המפתח הרזרבי, הקצין מנפנף במפתחות ואומר “אני מחרים לו את המונית ל-3 ימים”, אבל לא מוצא אותו. מחר גם הוא יבוא לקחת את תעודת הזהות ויחטוף וחוזר חלילה. אנו שואלות את עמירם מדוע מתערב הצבא בסידור העבודה בין נהגי מוניות לאוטובוסים? “שיהיה כאן סדר. הם עושים בלגן”. לא ראינו אי סדר, יש מגרש חנייה מסודר, הם מחוץ למחסום, הם לא חוסמים את המעברים, מפקד המחסום אומר שזה לא שייך אליו.אנו שואלות לפי מה נקבע מי רשאי להסיע נוסעים ומי לא? לדברי הקצין עמירם מפקד גזרה עומרי שרטט עיגול על המפה וכל מי שגר מחוץ לעיגול מגורש מבית איבא. ואכן כשבקרנו בשבי שומרון מצאנו 7 מוניות ו-2 מיניבוסים מוחרמים ל-3 ימים מחכים לבעליהם. לידיעת הפצ’ר וכל המכחישים למיניהם!!!! מספרי הרכבים מצויים אצלי.במשמרת 4.06 שוב אישרו בפנינו הנהגים, כולל נהגי דיר שרף, שהצבא מנסה כל הזמן לגרש אותם, אבל אין להם ברירה כי זו עבודתם ואין להם אחרת. מוניותיהם מוחרמות וחוזר חלילה.גם נהגי האוטובוסים מתלוננים: אסור להם לאסוף או להוריד נוסעים בדרך מהכפרים בורקא, וזריה וסבסטיה אלא רק מהמחסום. “הנימוק” הוא שהשטחים סביב הכפרים הם “שטחים צבאיים” ולכן על הנוסעים להגיע למחסומים כדי לנסוע באוטובוסים. “אסור לקחת אנשים מפה, תוריד אותם. אם עוד פעם תעבור בקו הזה ניקח לך את האוטובוס ואת תעודת הזהות. עכשיו רק עוברים שם ולא לוקחים אנשים במסלול בית-איבא ג’נין” . האם למי שהיא יש רעיון מה עושים עם הסיפור הזה?