מחסום בית לחם וקבר רחל, מחסום הזיתים (דרך כביש אמריקאי דרום ואבו דיס), נסיעה ענאתא ושועפאט (דרך כביש אפרטהייד 4370)

7:15 קבר רחל ומחסום בית לחם

שני ילדים בחופשה נוסעים הלוך ושוב באופניים ליד קבר רחל. מבטים חשדניים בנו מעידים שכבר מגיל צעיר מכירים את “הנמסיס“. קבר רחל תמיד מהמם אותנו בכיעורו – אנטיתזה לדימוי הפסטורלי מלפני 1967. גם אלחנדרה נדהמה כשהראינו לה מה היה שם לפני שעטפו את בניין הכיפה של הקבר בגושי בטון מלבניים. תמיד מלא כאן באברכים, נערות ונשים. הלכנו לראות מה קורה בהתנחלות הקטנה שמצורפת לישיבה “ושבו בנים לגבולם“. אכן, יש מגרש משחקים חדש ומבנים לדיירים חדשים. אם היה בית דין לאדריכלים שבנו מפלצות – היו דנים את אדריכל המתחם לשנות מאסר רבות ואיסור לעסוק במקצוע.

במחסום 300 אין תנועה רבה. שורה ארוכה של גברים יושבים ומצפים למישהו שייקח אותם לעבודה בבניין. מאוד מדכדך. נראים גברים בני 30-40 בעלי השכלה, שהיו יכולים לעבוד במקצוע מתאים יותר. יש להם טבלת תקווה (על משקל טבלת ייאוש) של 15 יום למצוא מעסיק.

בתוך המחסום פעילות רק עמדה אחת או שתיים – הכי רחוקות מהפתח. זה לא יום ראשון. שוב מפתיע כמה חיילים מיחידות שונות צריך כדי לאייש מחסום. נראה שיש כאן בצד הישראלי לפחות שמונה. וזה אחרי כל הבידוקים… ובאמת, תיכף מזנקים לעברנו שני שוטרים/מג“בניקים שרוצים להסביר לנו למה אסור לנו לעמוד כאן. מסוכן. אני מתעצבנת (בגלל הטראומה של הפעם שעברה) וזה חבל, בגלל שהשוטר הממונה הזה הוא איש נחמד שרוצה לדבר ולא לדחוף ולאיים, וישר מבין עניין. הוא גם מרגיע חיילת שהתחרפנה וצרחה בהיסטריה על שני בחורים צעירים שכבר עברו. הוא דיבר איתם ושלח אותם לדרכם.

אגב, השאלה הזאת הופכת בפי נתניה לבדיחה עצובה שאנחנו הופכים בה גם בפתח מחנה פליטים שועפאט – כמה חיילים צריך כדי לחסום או להעביר פלסטיני תושב שטחים במחסום? אנחנו מונות הרבה מאוד משועממים המחכים לאקשן אלימות. אלחנדרה מוסיפה למנייה שלנו את הרובים השלופים ששכחנו שצריך להחזיק. 

יורדים דרך הר חומה – שם נרקחת לה (מול הרכבת הקלה הנבנית בעצלתיים) גם פרויקט התנחלות חדשה שתיצור רצף בין הר חומה לגבעת המטוס (מצרפת לכן, ירושלמיות, מפה מעודכנת של ירושלים 2022 מאת עיר עמים). פונים לכביש האמריקאי החדש ועולים בכביש האמריקאי הישן לאבו דיס ולמחסום הזיתים שעל הגבעה. הולך רגל לא מסוגל להגיע ממחסום עיקרי זה לעיר ירושלים. רחוק ותלול.

לפני תשע בבוקר הגענו למחסום הזיתים. בשעה כזאת לא אמורות היו להיות בעיות דוחק. עברנו לצד הפלסטיני. פגשנו נערה נכה והורים מיריחו בדרך לאשפוז במקאסד. ניסינו לצלצל בפעמון שיפתחו את הדלת ההומניטרית למעבר. אין מענה. אין איש בבוטקה שבתוך השער, גם הצעקות לא עזרו.

המשפחה העמוסה עברה בקושי בקרוסלות החיצוניות. במחסום היה תור קטן – 10 אנשים בערך. שוב ניסינו לצלצל בפעמון שאמור להיות מחובר ברמקול לעמדת הבידוק. ניסינו את הפעמונים גם בעמדה הסגורה הסמוכה. ניסינו לצעוק. רצינו שיפתחו לנערה הנכה והוריה נושאי המזוודה והתיקים את הדלת במקום הקרוסלה. אין קול ואין עונה.

התקשרנו לחמ“ל העוטף הצפוני וביקשנו שייצרו קשר עם חיילי המחסום, וימסרו להם את הבקשה. אמרו שאין להם קשר עם עמדת הבידוק. ביקשנו שיתקשרו למפקד כלשהו שנמצא ויבקשו ממנו לגשת ולראות מה קורה. אמרו שלא יכולים ושנתקשר למוקד ההומניטרי. התקשרנו, למרות שאנחנו יודעות שלא עונים שם. ובאמת הייתה הודעה קולית שמפנה להרשמה לאפליקציה לבקשת היתרים.

התור בינתיים גדל וגדל ונהיה צפוף. גם אישה עם תינוק קטנטן הייתה תקועה בו. הקצב הסופר–איטי של ההעברה נמשך. הכול התנהל בצעקות מהעמדה לנבדקים, כי אין רמקול, ולא שומעים אחד את השני.

הנערה הנכה והוריה שוב עברו בקושי בקרוסלה הצרה כי לא רצו לחכות. נתבקשו לפתוח את המזוודה על הרצפה מול העמדה. שוב הסברים והוראות בצעקות.

https://drive.google.com/file/d/1–xFdN32fd_yOzqAGWUsUQdNvh8AdqKI/view?usp=sharing

בסופו של דבר, עברנו גם אנחנו וראינו בודקת צעירה ועצבנית, ולידה יושב בשיא הסבבה בחור. לא מעורב, לא מזיז לו שום דבר, רק הטלפון שלו. התווכחנו ואמרנו שאי אפשר להמשיך לעבוד בצעקות בלי רמקול מחבר, ובושה שככה מעבירים אנשים נכים וחולים.

פתאום הופיע מאי שם אחד מהשוטרים האחראיים. בשנייה אחת חיבר את הפלאג של הרמקול, והחליט לפתוח עוד עמדה. הסביר שיש חולים ושמישהי יצאה להפסקה בלי להודיע. אמר שהרסנו לחיילת בבידוק את היום והיא כועסת. הצטערנו, אבל אמרנו שהיא הרסה את היום להרבה פלסטינים, ולא היה בה שביב של אמפתיה ותודעת שירות.

ביקשנו טלפון של מפקד המחסום, או המזכירות לפחות. נענינו בשלילה. אז העניינים ימשיכו ככה?

ביקשנו מחנה להגיש תלונה ולהדגיש שמחסום הזיתים היה פעם דוגמה להתנהלות יעילה ואמפתית. עתה, כשנסגר גם המת“ק, הוא נראה מוזנח ובתפעול לקוי. ביקשנו טלפון של מישהו בכיר שאפשר להזעיק אם יש בעיות.

משם נסענו לענאתא ולמחנה פליטים שועפאט. כמאל הנהג אישר לנו מה שרעיה העבירה בווטסאפ – שהיו מהומות ואלימות לפני יומיים במהלך חגיגות סיום הבחינות בתיכונים. חיילים נכנסו בכמויות, פיזרו גז ועצרו צעירים שירו זיקוקים ונפצים. הבוקר שקט. אין פקקים. החנויות סגורות בינתיים והכביש הראשי חרבאן לגמרי – באחריות עיריית ירושלים?