14:50 מחסום ברטעה-ריחן

אנחנו מצטרפות לתור שנוצר בנתיב ה”ישראלי” בכניסה למחסום. שלא כרגיל – כולם נשאלים למגמת פניהם. אין כניסה לישראלים לערי-הגדה (הכוונה לערבים ישראלים) בגלל כל מיני סגרים מפה ומשם. “אלה בסדר” אומר עלינו אחד המאבטחים ואנחנו עוברות. מגרשי החנייה בצד הפלסטיני מלאים וגם בשני צידי הדרך חונות מכוניות כמעט עד החניונים המרוחקים. אנחנו חוזרות ועולות אל החניון בצד מרחב התפר. מתוך מוניות יוצאות נשים רבות, התופרות מברטעה, ופועלים מגיעים בכל מיני כלי רכב, כולל אוטובוס תיור. אומרים לנו שבימים אלה אין מעבר במחסום אלא לבעלי אישור למרחב התפר בלבד. אבל אל דאגה, יש מספיק פירצות בגדר לבוני-חריש החרוצים.

15:30 מחסום עאנין

לכאורה הקדמנו מאד. על הכביש, נהג מונית שהביא פועלים מתושאל ע”י חיילים ברכב צבאי. מציג תעודת זהות. כמה אנשים ממתינים לפתיחת השער המרכזי, היחיד בין השלושה שנעול. אין טרקטורים. החיילים נוסעים וחוזרים. השער נפתח ב-15:37. מתברר שמהיום שונו שעות הפתיחה אחה”צ: מ-15:15 עד 15:35. אם כן – הם איחרו לפחות ברבע שעה. עכ”פ – תושבי עאנין לא שמעו על השינוי. ב-15:40 עדיין מגיעים אנשים. השער ננעל ב-15:47. אבל אל דאגה 2: עבור המאחרים יש פירצה רחבה ונוחה סמוך לשער. אנחנו שואלות את החיילים לגבי “מדיניות הפירצות”. הם אומרים שהענין מטופל, יש תיגבור של הצבא לאורך הגדר. סיפרנו להם על חיילי מג”ב ששדדו באכזריות פלסטינים שעברו בפירצה בהנחה שכ”פורעי-חוק” בעצמם – לא יתלוננו עליהם. כן, הם שמעו משהו.

16:00 מחסום טורה-שקד

הפתעה: המחסום הרדום הזה שוקק חיים. מכוניות רבות מגיעות וממתינות למעבר ובפנים, לצד דרך המערכת – אקשן. כ-10 שקיות מכולת קטנות שמונחות בשורה על האדמה נאספות כרגע ע”י שלושה אנשים ומוכנסות לבגאז’ של רכב 4 על 4. בעל הרכב נשמע אומר: “והאורז, לא חבל?” הבחנו בערימה לבנה מפוזרת על האדמה. אנחנו שואלות עוברים ושבים אם הם יודעים מה קרה וכל מיני סיפורים על הברחת פועלים מפירצה זו או אחרת פורחים באויר. לפתע מגיעה מכונית ישראלית, נעצרת לידינו. אנחנו שואלות את הנהג אם הוא קשור למה שקורה כאן. “לא, אני לא מפה” וממשיך לתוך המחסום, מגיע אל הרכב ההוא, יוצא ממכוניתו וחוקר, ממש לנגד עינינו, את הנהג הנסער. אנחנו שומעות משהו, נראה לנו שהחוקר מאמין לו וכשהוא מתרחק – אנחנו מצליחות סוף-סוף לדבר עם הנהג מעבר לגדר. ובכן, מ’ הוא ישראלי, תושב בקה-אל גרביה. חייל נטפל אליו בישובו, חקר אותו על המטען במכוניתו (שקיות מכולת, כולל 8 ק”ג בשר) ולבסוף החרים את תעודת הזהות והטלפון הנייד שלו. “הם אוכלים ושותים אצלנו ועושים בעיות”, הוא אומר. החייל אמר לו לנסוע למחסום ריחן (ברטעה) ולקבל שם מה שנלקח ממנו. במחסום צחקו עליו ושלחו אותו למחסום טורה. כאן רוקנו את מכוניתו, כאמור, ופיזרו שקית אורז על האדמה. ביקשנו ממנו את מספר הטלפון שלו ובשעה 18:30 מרינה התקשרה אליו בתקווה שהטלפון כבר אצלו. לא תאמינו איך זה נגמר: החייל התנצל!  ומ’? הוא קיבל את ההתנצלות בהכנעה.