6:00 מחסום עאנין הקדמנו מאד. בינתיים שוטטנו ברחבי המחסום. צפינו בזריחה נהדרת, בטרקטורים שיצאו מהכפר (לבסוף הגיע למחסום רק אחד מהם), מישהו צועד את צעדת הבוקר שלו. הפירצה הגדולה שג’יפ עבר בה  לפני שבועיים –  נסגרה אך לא הרמטית. מי שיתעקש יוכל לעבור בה. ליד מבנה הבטון שבו שמרו לא מזמן חיילים במשמרות – ערימת אשפה שאי אפשר לטעות בה: חמגשיות צהליות ותירוש תוצרת עינב. ב-6:30 בדיוק מגיעים החיילים, חובשים קסדות, פותחים שערים. רכב מת”ק מגיע לרגע וממשיך בדרך המערכת. על הטרקטור – אב ובן. אם ובנה מגיעים ברגל וממהרים לעבר מטע הזיתים במורד הואדי. זהו.  6:40 – הצבא מתקפל. אנחנו שואלות בנפנופי ידיים מדוע אינם מחכים קצת. “תאמינו לי, אני הייתי למטה ואין יותר אנשים”, צועק לעברנו חייל והם טסים לכיוון מחסום טייבה-רומנה.

6:50 מחסום טורה-שקד החיילים כבר כאן. מדברים ביניהם בערבית. עסוקים בעבודות רס”ר: שמים שקית אשפה גדולה בצבע הטורקיז המוכר מצידי הדרך – בפח האשפה הגדול. נהג שמחכה לפני הרמזור – צופה בהם בסבלנות. ב-7:00 בדיוק מתחיל המעבר. מכוניות רבות בשני הכיוונים. מודענו ק’ מגיע, חגורתו בידו ומכריז שאין קורונה. פועלים ממהרים לטרנזיט שמחכה להם.

ב-7:25 עברנו במחסום ברטעה. במגרש העליון יש רכבי הסעה רבים. בצד הפלסטיני – המגרש מלא. המשכנו דרומה. ליד הפילבוקס הקרוב לאומריחא שומרים חיילים.

7:40 מחסום יעבד-דותן חיילי גבעתי בודקים כלי רכב שמגיעים מכיוון הגדה. הם ניגשים אלינו. “החום לא ישבור אותנו” הם עונים על שאלתנו “שמאלנים? בטח! שוברים אותנו חבל על הזמן”. ליד רכבנו עוצר ג’יפ צבאי. סגן במסיכה דואג לנו: “מיידים פה אבנים על מכוניות ישראליות”. חוץ מזה הם בקפסולה “אז אל תתקרבו אלינו”. לא שהתכוונו. בחזרה למחסום ברטעה – גבעות הטרשים ליד אומריחא – מכוסות בחצבים בתחילת הפריחה. החניון בצד מרחב התפר נסתם ברכבי הסעה ובמוניות.

צפון 31.8.20 בוקר

צופות ומדווחות:

6:00 מחסום עאנין. הקדמנו מאד. בינתיים שוטטנו ברחבי המחסום. צפינו בזריחה נהדרת, בטרקטורים שיצאו מהכפר (לבסוף הגיע למחסום רק אחד מהם), מישהו צועד את צעדת הבוקר שלו. הפירצה הגדולה שג’יפ עבר בה  לפני שבועיים –  נסגרה אך לא הרמטית. מי שיתעקש יוכל לעבור בה. ליד מבנה הבטון שבו שמרו לא מזמן חיילים במשמרות – ערימת אשפה שאי אפשר לטעות בה: חמגשיות צהליות ותירוש תוצרת עינב. ב-6:30 בדיוק מגיעים החיילים, חובשים קסדות, פותחים שערים. רכב מת”ק מגיע לרגע וממשיך בדרך המערכת. על הטרקטור – אב ובן. אם ובנה מגיעים ברגל וממהרים לעבר מטע הזיתים במורד הואדי. זהו.  6:40 – הצבא מתקפל. אנחנו שואלות בנפנופי ידיים מדוע אינם מחכים קצת. “תאמינו לי, אני הייתי למטה ואין יותר אנשים”, צועק לעברנו חייל והם טסים לכיוון מחסום טייבה-רומנה.

6:50 מחסום טורה-שקד. החיילים כבר כאן. מדברים ביניהם בערבית. עסוקים בעבודות רס”ר: שמים שקית אשפה גדולה בצבע הטורקיז המוכר מצידי הדרך – בפח האשפה הגדול. נהג שמחכה לפני הרמזור – צופה בהם בסבלנות. ב-7:00 בדיוק מתחיל המעבר. מכוניות רבות בשני הכיוונים. מודענו ק’ מגיע, חגורתו בידו ומכריז שאין קורונה. פועלים ממהרים לטרנזיט שמחכה להם.

ב-7:25 עברנו במחסום ברטעה. במגרש העליון – רכבי הסעה רבים. בצד הפלסטיני – המגרש מלא. המשכנו דרומה. ליד הפילבוקס הקרוב לאומריחא שומרים חיילים.

7:40 מחסום יעבד-דותן. חיילי גבעתי בודקים כלי-רכב שמגיעים מכיוון הגדה. הם ניגשים אלינו. “החום לא ישבור אותנו” הם עונים על שאלתנו “שמאלנים? בטח! שוברים אותנו חבל על הזמן”. ליד רכבנו עוצר ג’יפ צבאי. סגן במסיכה דואג לנו: “מיידים פה אבנים על מכוניות ישראליות”. חוץ מזה הם בקפסולה “אז אל תתקרבו אלינו”. לא שהתכוונו. בחזרה למחסום ברטעה – גבעות הטרשים ליד אומריחא – מכוסות בחצבים בתחילת הפריחה. החניון בצד מרחב התפר נסתם ברכבי הסעה ובמוניות.

החלטנו להציץ במחסום ברטעה הישן (שכבר מזמן אינו פעיל) כי ראינו במעלה הדרך אליו המון טרנזיטים. פנינו שמאלה. כעבור מספר מטרים, מעט לפני הצומת, חנה ג’יפ צבאי לרוחב הכביש. חייל שעמד לידו לא איפשר לנו להמשיך. רכבי ההסעה חלפו בצומת והמשיכו ישר בדרך עפר שמגיעה אל מול הכניסה לברטעה המזרחית. כשהג’יפ נסע לכיוון המחסום הישן – נסענו בעקבותיו. ניגשנו אל הנהגים שממתינים לחבר’ה שעוברים חופשי במחסום הפרוץ. סדרן ההסעות מספר שנסיעה של דקות ספורות לברטעה הסמוכה עולה 5 שקלים, “אבל עוברים את כל ברטעה בפקק”, התנצל. וגם הוא מתפרנס לא רע. אחד הנהגים פירש לנו את תופעת הפירצות בגדר: “זה בשביל לשחרר מהלחץ של האנשים. מפה הם נוסעים לים ולכל מקום”. כשחזרנו – עדיין  חסם הג’יפ את המעבר אל הכביש הראשי. המשכנו בדרך המשובשת.