במחסום עזבת סלמאן לא נתנולאדם עם טרקטורלעבור בגלל שלא הסדיר את האישור לטרקטור. הסבירו לנו שהסיבה לגדרות ואישורי מעבר הינה  כדי למנוע פיגועים , לא ברור איזה פיגועים יכול לעשות טרקטור, עם או בלי אישור?

האנשים מחכים ומחכים ועולה המחשבה איך זה מרגיש כשכל יום לעבודה וחזרה צריך לחכות. האם יש דמיון לחוויה שלנו של לחכות בפקקים? כולנו מחכים, רק שאנחנו יכולים לבחור לנסוע בזמן שמתאים לנו, ולבחור באיזו דרך נסע, איננו זקוקים לרישיונות מעבר ואיננו כפופים למצבי רוח של חיילים. אז זה לא אותו הדבר, ההבדל ענקי ונוראי, הבדל בין אדם חופשי לאדם הנתון תחת כיבוש.

12:40 – מחסום עזבת סלמאן

כבר יש אנשים משני צדי המחסום, שמחכים לפתיחה שמיועדת לשעה 13:00. אדם אחד מגיע מהשדות עם אשתו ושתי ילדות קטנות בנות 3 ו-4 כנראה, מיום עבודה.

שוחחנו קצת עם המחכים: הם מגיעים מעזון עתמה, בית אמין ועזבת סלמאן. שער ג'לוד כבר לא נפתח בצהרים, אלא רק בוקר וערב – עברו מסדר מסיק לסדר רגיל. הביוב מאלקנה / שערי תקווה שוב זורם בשטח שבין השער והכביש לעזבת סלמאן – עזון אטמה, וגורם בין השאר הפרעה גדולה למעבר הולכי רגל.

12:55 –החיילים מגיעים ופותחים את השער.

החוזרים הביתה מסתדרים בתור ומתחילים להירשם ע"י מ"צ. הרישום מהיר, כך גם המעבר..

מהצד השני מגיע אדם עם טרקטור, לא מאפשרים לו לעבור כי אין לו אישור מהמת"ק. החיילים לחוצים לסגור את השער, בקשות העוברים בכל זאת להעביר את הטרקטור לא נענות ע"י החיילים שחייבים אישור מת"ק, והם מחליטים לעבור בלי הטרקטור. נהג הטרקטור נשאר בגדה.

13:05 – השער נסגר.

13:25 – מחסום חבלה

13:30 – מכונית ראשונה עוברת, ולאחריה מתחילים לעבור אנשים.

המעבר די מהיר. עובר אדם עם עגלת "אלטה זאכן". הכבשים והעזים שוב מורשות מזה שבועיים לעבור, זאת אחרי שמספר חודשים לא אפשרו להם לצאת למרעה בשטחי קו התפר. התברר שהאישור ניתן אחרי שהעדר קיבל זריקות, חיסונים וסימונים.

13:45 – אוטובוס הילדים עובר לערב ראמדין.

מגיע טנדר מהגדה עמוס לעייפה בשקים והמעבר שלו מעוקב. נראה שחסר לו רישיון מתאים. הסתובב וחזר לגדה ואחרי כ 25 דקות האישור המיוחל הגיע והוא עובר, כל עוד נפשו בקרבו , שניות לפני הסגירה..

14:10 – מתחילים לסגור שערים להולכי רגל. אחרונים שמגיעים עוברים מחוץ לקרוסלה.

אדם מבוגר עם 3 ילדים בגילאים שונים מתווכח עם החיילים שלא מאפשרים לו לעבור. אין לו תעודת מקור אלא רק צילום תעודה של אחד הילדים. אבא של הילד מספר לנו שזאת הסיבה שלא הרשו לבנו לעבור ולחזור הביתה ושהוא נשאר מעבר לגדר אצל אותו אדם שהוא קרוב משפחה. לא הצלחנו להבין מה יקרה לו בעתיד.

השערים נסגרים.