מחסום קלנדיה: ילד חולה ואמו איחרו את ההסעה לעזה. איפה יעבירו את הלילה?
מוחמד ואמו הגיעו למחסום כמה דקות אחרי שרכב ההסעות הייעודי לחולים מעזה עזב.
מכאן והילך שמעו את התשובה השגרתית והחוזרת על עצמה: אין מה לעשות, תבואו מחר.
ישבו האם ובנה החולה בן העשר על ספסלי המתכת בצדו הפלסטיני של המחסום, הניחו את התיקים והחבילות למרגלותיהם וחיכו.
פני האם אמרו מבוכה, פני מוחמד הסגירו את מחלתו אבל לא את שבמוחו.
האם שבה פנימה, למשרדים, קיוותה אולי הפעם תענה בקשתה להביא עוד היום את בנה החולה הביתה בחיוב.
האם לא ידעה שההם ששם לא רק קובעים אם ילד חולה אחד יעוכב או לא, שההם ששם גם קובעים מי לחיים ומי ללא חיים, שההם ששם פועלים על פי נהלים ורק על פי נהלים, ועל פי הנהלים לא ישוב חולה עזתי לביתו אלא ברכב ההסעות המפוקח.
שוב שמעה האם את האין מה לעשות ותבואו מחר.
יבואו מחר. בטח יבואו. אבל מה עד מחר?
מוקדם יותר, בצד הירושלמי של המחסום ראיתי את רכב ההסעות יוצא לדרך, לעזה.
דקות לפני שעזב הרכב את רציף השילוח, הילדים החולים שבפנים ואני שבחוץ תקשרנו בשפה של תנועות ידיים והבעות פנים דרך חלונות והשתקפויות.
כשאלו נסעו חציתי את המחסום ואז ושם פגשתי את מוחמד ואמו.
אחרי שהות עמם ואחרי שניסיתי ולא ענו לי בטלפון, נפרדתי מהם בלב כבד והמשכתי לפגוש ולדבר עם מכרים ישנים וחדשים.
במהלך השעה וחצי ששהיתי שם, שני זוגות של אמבולנסים העבירו ביניהם חולים. התגברתי על הדחף וההרגל למהר ולתעד כי אזל בי הכוח לעוד חולים ולעוד זוועה.
בדרך חזרה, בפתחו של המחסום, שוב ראיתי את מוחמד ואמו, עדיין באותו המקום ועל אותם הספסלים.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-28-2026קלנדיה. הגשר שמוביל מירושלים למחסום קלנדיה
-