פגשנו חיילים שמשוכנעים ש”הכל שלנו” (כלומר – כל הגדה הכבושה), שאם אנחנו לא חושבות ככה אז אנחנו “לטובת הפלסטינים (ונגד החיילים)”, שלא יודעים מיהו ומהו הקו הירוק ועוד.
מי מנציח את הבורות של החיילים? ואת מה היא משרתת?

0600 בכניסה (עם האוטו) לחניון הפלסטיני במחסום ברטעה, קורא אלינו מרחוק הסדרן: ותסריח יש? צוחקים.

המעבר מהגדה למרחב התפר בשעה זו זורם ללא כל הפרעות. אנשים נפלטים ממוניות או באים ברגל מאחת החניות הרחוקות, נכנסים מייד לסככת המעבר ועוברים לטרמינל. ללא המתנה. אין פקקים. משם הם עולים החוצה למעלה ולעבודה בישראל. אבל לא כולם. ניגשו שני צעירים. האחד מראה אישור ללא דופי למעבר ושהייה בישראל, כולל אישור לינה, ומתלונן ששלחו אותו לחזור על עקבותיו. לא הבנו עד הסוף: האם הוא נהיה לפתע ממנוע? האם ולמה הוא לא הסכים להוראה לחזור ולהיכנס שוב בשמונה? לדבריו הוא בא בחמש, יש לו עבודה בתל אביב ואם יצא לדרך באיחור, בשמונה, כבר אין טעם שיצא לדרך. מהנהלת המחסום נמסר לנו שמעבר הפועלים בשעות הראשונות נעשה באופן אוטומטי, ומי שנמנע ממנו לעבור מתבקש לחזור בשעה שמונה. רק אז אפשר יהיה לברר את הסיבה לעצירת המעבר של אותו אדם. הבחור טען שזה קורה לו מדי פעם, וכשהוא מגיע למחסום בפעם הבאה הוא עובר ללא בעיה. נמסר לנו שאם היה חוזר בשמונה היו אומרים לו מה סיבת העצירה.

0645 מחסום טייבה רומנה (מעבר 154), איחרנו את הפתיחה, והאחרונים, קבוצה קטנה של נשים/נערות וילדים, כבר עברו בהגיענו לצד מרחב התפר. ירדנו לראות את החומה, השער היה פתוח ועוצמת פנורמת החומה היכתה בנו כמו פטיש בלב. שתי חיילות, האחת סג”מית, נשלחו אלינו על ידי נציג המת”ק למסור ש”אסור לכן להיות שם!” הסברנו בסבלנות ש”נעמוד כמו בכל השנים הרבות שאנו עומדות פה – כמה שנרצה.”
בדרך אספנו איש, שהתקשה ללכת. עבר ניתוח בברך. הוא סיפר שהיום עברו במחסום טייבה רומנה גם תושבי עאנין,מכי המחסום שם נסגר לרגל בניית שער החומה.

0715 מחסום עאנין (מעבר 214)
היום אין מעבר. בניית החומה מתקדמת לאיטה, היום עובדים על התקנת השער. מספר עובדים וכמה חיילים מסתובבים במקום. מהם הגיעו שלושה לבדוק אותנו. גם הם לא שמעו עלינו מעולם. חזרנו על עיקרי ההיסטוריה והאג’נדה שלנו וניכר היה שאלה נופלים על אוזניים חלולות…

0730 מחסום טורה-שקד (מעבר 300) רוב העוברים כבר עברו. לדברי אחד מהם פתחו היום בזמן, בשבע. “המג”ב שהתחילו לעבוד פה לא מזמן, עכשיו כבר בסדר, בהתחלה היו קשוחים ועבר להם.” הגיעו אלינו שני שוטרי מג”ב כדי להרחיק אותנו. כבר קיבלו דיווח שאנחנו מסתובבות בשטח… סירבנו לזוז והתפתח דיון מאופק אך לא נעים על זכותנו לעמוד במקום. הקצין, עוין, טען כי שום נייר שנַראֶה לו לא ישכנע אותו. השוטרת, תושבת מעלה אדומים, טענה “הכל שלנו.”
נשארנו עוד זמן מה ועזבנו.