בדרך לא-ראס “פרצנו” את השער לג’בארה וברכנו לשלום את החיילים ביציאה מן הכפר.

14.15 א-ראס אין הולכי רגל והמעבר לטול כארם חופשי. הרכבים היוצאים מן הכביש השקוע נעצרים לבדיקת תעודות מהירה. אין כלבנית מאחר ולא היה לחץ במחסום, לפני שעזבנו הצענו למפקד את ה”דף לחייל”. הוא קרא בו והעביר לחיילים.

בדרך לענבתא כבר שנתיים שיש שתי חסימות בדרך העפר היוצאת מן הכפר סאפארין  שאותו רואים מכביש 557 מימין בין הפניה לאבני חפץ לפניה לענבתא. אולי הן לא הוסרו כי בכלל כבר אי אפשר לצאת מן הכפר בדרך הזאת  

14.50 ענבתא  בכניסה לכביש מתפתח כנראה שוק סיטונאי פעיל. אין מוניות רבות כי הכניסה והיציאה למכוניות פרטיות חופשית והתנועה זורמת. מכוניות ישראליות נכנסות בלי בדיקה. שוב טנדרים ומשאיות עם סחורה מופנות למעבר הסחורות. בזמנו ההוראה בוטלה והמשאיות בכניסה לעיר נבדקו אקראית. כדאי לשים לב האם זאת שוב הוראת קבע. לאוטובוס שמגיע עולים שני חיילים ואוספים לבדיקה תעודות מן הצעירים הבדיקה נמשכת דקות ספורות. מפקד המחסום מבקש לא לצלם. לפני שעזבנו התנהלה שיחה ביזמת החיילים. מפקד המחסום אמר כי הוא מבין את העבודה שלנו “אבל הדרך לא נכונה”. לדבריו החיילים מרגישים מאוימים ע”י חלק מן הנשים שמצלמות אותם בעבודה ובעיקר עומדות מולם ורושמות. בהחלט חומר למחשבה. חייל אחר שקבל הסבר על פעילותנו שאל מי ישמור על ההתנחלויות אם לא יהיה כיבוש…הפליא אותו שאנחנו חושבות שהן בכלל לא צריכות להיות שם. כשהוא נולד הרי חלקן כבר היו שם!