מחסומי שקד וריחן, יום שבת 11.02.06, בוקר צופות: שרית.א’, רחל.ח’ (מדווחת)07:20 – 09:45 07:20 שקד השער סגור. ילדים, נערים, ומבוגרים מחכים.07:30 ל’ מהמבצעים מבטיחה שתברר. “עוד 5 דקות”. לאחר שלוש שיחות טלפון נוספות הבנו ש “היתה אינדיקציה בגדר”, ו”הם היו חייבים לגשת” ו”הם כבר מגיעים” ו”אני אבדוק את זה עוד פעם” …07:50 השער היה עדין סגור. “המפקד שלי מטפל בזה ישירות”. מיהו המפקד? “המת”ק”.08:00 הרכב מגיע. הילדים הקטנים מנענעים בחוזקה את השער, המבוגרים כועסים עליהם. (מה עלול להתרחש אם יפילו אותו?)החיילים מכינים את דפי הרשימות המתנפנפים ברוח. השער נפתח ואין אפשרות (הומנית) לעצור את שטף הריצה אל העבר השני. מישהו ויתר על הבדיקה. המבוגרים מחכים בשקט לתורם. שטף הריצה נבלם במשטח הבוץ שלפני השער.לא כל המבוגרים שחיכו הורשו לעבור. שניים מאום קוטוף (ערבים ישראלים)ביקשו לעבור לגדה, לטורה, לניחום אבלים משפחתי (טורה נמצאת מעבר לשער של מחסום שקד). הם היו בריחן משם אמרו אולי בשקד יעבירו. מכאן, משקד הציעו להם לנסות דרך ג’למה (צפון הגדה). הם החליט לחדול מלנסות.משפחה עין אל סהלה, מעבירה את 3 הילדים לביקור אצל הסבא בטורה. רצינו להתלונן על הבוץ. לא היתה תשובה מהמת”ק. לא המשכנו לטפל בכך. 08:30 ריחן תנועת המכוניות דלילה מאוד. כמעט ואין.החיילים בביתן שעל הכביש (נחלאים בדרכם ל”שנת משימות”) מספרים שהסגר בהוראת צו אלוף נמשך. כלומר, מאז ההתנתקות אסור לת”ז כחולות לעבור אל “השטחים”, להוציא תושבי חרמש או מבוא דותן. הטרמינל פועל. היציאה אל השטחים מהירה. ליד שער הכניסה לטרמינל כ-20 אנשים מחכים לעבור. הם מוכנסים חמישה-חמישה. פגשנו אותם כשיצאו מהטרמינל. אז הבנו שהשער נפתח רק בשעה 07:30 במקום בשעה הרגילה (05:00?). אחד מהם חיכה מ 06:00 אחר סיפר שחיכה מ 05:30 ואחרים חיכו מהשעה 07:00.החייל בעמדת הכניסה לטרמינל סיפר ש “הצבא למד שבשבתות אין תנועה בין 05:—07:00 לכן פותחים רק בשבע.אז מדוע התחילו להעביר רק ב- 07:30 ? “כי המחשבים לא עלו, וזה לקח זמן”.תושב ברטעה מבקש לדעת אם קרוב משפחה בעל דרכון ירדני וויזה ישראלית, יוכל לעבור דרך המחסום לביקור אצלו בברטעה. התשובה השלילית באה לאחר ברור של נציג המת”ק עם ????. 09:45 עזבנו.