מסאפר יטא - סכנת פינוי
מסאפר יטא: האזור ששנים-עשר ישובים פלסטינים שבו מועדים להריסה. למעלה מאלף בני אדם מועדים לגירוש. איננו כולל אף אחד מהמאחזים הפראיים שהוקמו באיזור.
פינוי תושבי הכפרים במאספר יאטא
מסאפר יאטא
קהילות מועדות לגירוש במסאפר יאטא
לאור הידיעות על הגירוש המתקרב, נסענו לפגוש תושבים בקהילות המועדות לגירוש, ולהתעדכן.
א-תוואני:
פגשנו את ג’ומעה רבעי ואת נאסר אדרה. את ג’ומעה אנחנו מכירות כבר קרוב לעשרים שנים, מאז תחילת הדיווחים על ההתעללויות מצד תושבי המאחז חוות-מעון, שעל הגבעה ממש מעל א-תוואני. גיומעה דובר עברית שוטפת, ומוסר דש חם לחגית. מקווה לראותה בהקדם.
בכניסה לטאווני משני צידי הדרך מאחורי הבטונדות עומדים חיילים ומאחוריהם דגל ישראל. בשובנו לא היו שם לא הם ולא הדגל.
ג’ומעה מראה לנו סירטונים עם אנשים לא מזוהים שמסתובבים בשטחים שבין א-תוואני לבין חוות מעון, ששייכים לחאפז אל-הורייני (שבעקבות תקיפתו על ידי מתנחל מחוות מעון לפני מספר חודשים, דווקא חאפז נעצר ולא המתנחל התוקף). תושבי א-תוואני מנסים לגדר את חלקותיהם כדי שהמתנחלים לא יוכלו להכנס. אבל אז המתנחלים בסיוע הצבא הורסים את הגדרות האלה. סוג של מלחמת התשה.
סיפורי ג’ומעה על מעצרי התושבים:
לפני כמה ימים נעצר קרוב משפחתו ליד הגדר בין שטחי הגדה המערבית לישראל, בצד הפלסטיני. אבל הוא נעצר כשוהה בילתי חוקי, ונלקח כנראה לבית מעצר בגוש עציון. הוא נקשר במשך שלושה ימים לכסא, כשהוא מכוסה עיניים, ללא אוכל ומים וללא שינה. לא חקרו או דיברו איתו. אחרי שלושה ימים הוא שוחרר סתם כך, ללא חקירה או הסבר כלשהו. תושבי הכפר חיפשו את האיש – לא הבינו לאן נעלם, אבל שלטונות הצבא אמרו שהאיש איננו אצלם.
סיפור נוסף: לפני ארבעה חודשים עצרו את בנו ליומיים. גם אותו קשרו זרוק על הרצפה, ללא אוכל ושתיה. כשבנו שוחרר, הוא, ג’ומעה, קיבל טלפון ממישהו שהיזדהה כאיתמר בן-גביר. ג’ומעה לא ענה לשיחה. אחרי בירור הסתבר שעוד לפני הקמת הממשלה, כל משפחות העצורים קיבלו טלפון מזוהה כבן-גביר. אחד התושבים ענה לטלפון ובן-גביר (או מי שהיה בצד השני, אדם או בוט) הודיע שבקרוב בנו ישתחרר.
ג’ומעה אומר שבאופן כללי יש החמרה בהתנהגות החיילים כלפי התושבים. הם חושדים בשיתוף הפעולה בין בן-גביר לצבא.
הם חיים בפחד מתמיד. כשהילדים הולכים לבדם, אין בטחון לאן יגיעו, איך יחזרו, ומה יקרה להם בדרך. פעם היתה הרגשה שיש חוק, אמנם חוק אחד ליהודים ואחד לתושבים הפלסטינים, אבל לפחות יש חוק. עכשיו אין חוק בכלל! המתנחלים מרשים לעצמם לעשות ככל העולה על רוחם.
ג’ומעה אומר שהוא עייף ומותש פיזית מהמלחמה היום יומית עם השכנים מחוות מעון, לאורך כלכך הרבה שנים. ממש הרגשה של חיים באזור מלחמה.
ח’לת א-דבע ושעב אל-בֻּטם:
שני הכפרים הללו נכללים באזור שהוכרז כשטח אש, ומועדים להריסה. נסענו עם נאסר אדרה לח’לת א-דבע. נאסר מספר שבינתיים התושבים לא קיבלו צווי הריסה כתובים, רק הודעות בעל פה. פגשנו גם את נסר נוואג’עה מסוסיא (תחקירן בצלם), ואת באסל אדרה (הבן של נאסר אדרה, שכותב בשיחה מקומית). הם חזרו מאזור מצפה יאיר, וסיפרו ששוב עלו עדרי המתנחלים על שדות הפלסטינים, אכלו את הנבטים שהתחילו לצמוח, ורמסו הכל.
נאסר נוואג’עה מספר שמתנהל שיח בין המת”קים, בנסיון לשכנע את הפלסטינים להתפנות בהסכמה ולא להתנגד. תאריך ההריסות נקבע לספטמבר, אך עדיין לא התקבלו צווי הריסה.
מרחוק על הגבעות, באזור שעב אל-בטם ראינו כלי רכב נוסעים. מארחינו מזהים אותם כרכבי המת”ק, ומשערים שהם מחלקים צווי הריסה. הם מספרים שלאחרונה חיילים נכנסים בלילות לבתים (מערות, אוהלים, פחונים), מצלמים את תעודות הזהות במטרה לוודא מי הם הדיירים הקבועים. כמובן, שזה מעיר ומפחיד את כולם.
א-תוואני / א-טוואני
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
א-תוואני (א-טוואני) תושבי המקום הגיעו אל א-תוואני במהלך המאה ה-20 מהכפר יטא, המשמש להם עד היום. הם התיישבו בחורבות נטושות, תוך ניצול האדמות הראויות לעיבוד, כרי המרעה לרעיית צאן ושפע המערות הטבעיות למגורים. התושבים שהשתקעו במערות היו ממשפחות שלא יכלו לרכוש קרקעות להקמת בתים בכפרי האם, וכן רועי צאן שלא עמדו לרשותם די שטחים למרעה. לאחר מכן, הצטרפו אליהם לבני חמולות שהסתכסכו עם עם משפחות אחרות ביישוב האם. חלק מהתושבים מתגוררים היום במבני בטון שנבנו מעל המערות. בתחום הכפר כמה בורות מים ובאר מים קדומה בשם עין א-תוואני. תושבי המקום נאלצים לקנות מים במיכלים ולהובילם דרך חסימות רבות ליישוב. בסיוע גורמים בינלאומיים הותקנה בכפר מערכת חשמל. בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 הוקם בכפר בית ספר יסודי המשרת כמה כפרים קטנים בסביבה. ב-2004 החלו חברות מחסום ווטש לבקר ולדווח מכפר המערות ח'רבת טוואני, הסובל קשות מידי מתיישבי האחזויות סמוכות, ובייחוד מחוות מעון הקיצונית שלידם. מתנחלי חוות מעון מזהמים בורות מים, מרעילים את הצאן ועוקרים עצים. הטרדה בולטת במיוחד היא של הילדים מכפרי הסביבה בדרכם לבית הספר בתוואני, עד כדי כך שנדרש ליווי צבאי לילדים כדי לחצוץ בינהם לבין הפורעים (הדבר הוסדר בעקבות יוזמה של חברות הארגון). בשנה האחרונה חסרים הליווי הנוכחות החיונית של מתנדבי חו"ל, והדבר מנוצל לרעה. ליד טוואני יש כמה משפחות שחזרו למערות עקב ההריסות הבלתי פוסקות של המינהל האזרחי (יש איסור בנייה טוטאלי בכל שטח C). הורסים לא רק מבני מגורים ומבנים חקלאיים, אלא גם צינורות מים, מכונות, ואפילו סותמים בורות מים. תושבי טוואני הקימו ארגון של מחאה נגד הריסות ללא אלימות, אך בשנה האחרונה התנכלויות היד הקשה של הצבא ואלימות המתנחלים החריפו והיקצינו. תקרית הגנרטור בארכיז, שבעטיה בחור צעיר נותר משותק היא דוגמה אחת מני רבות - כל הגנה לגיטימית על זכויות הקניין גוררת אלימות ואף יריות מצד הצבא והמינהל האזרחי.
MuhammadFeb-24-2026דרום הר חברון, בית חגי: סוללים דרך ביטחון פנימית
-
מסאפר יטא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מה קורה בשטח אש 918 בדרום הר חברון
בערב יום הזיכרון (ערב יום העצמאות ליהודים), החליט בית המשפט על טרנספר וגירוש תושבים מ-8 קהילות פלסטיניות באזור מסאפר יטא בדרום הר חברון. תושבי הכפרים חיים תחת איום של הריסה, פינוי ונישול, מאז שצה"ל הוציא צווי פינוי ב-1999 על אזור מגוריהם שהוכרז שטח אש.בשנות ה-80 של המאה ה-20. אף אחת מההתנחלויות הסמוכות לא נכללו בו. זה נעשה בהתעלמות מאורח חייהם המיוחד ומתרבותם החקלאית העתיקה, וגם מתיעוד היסטורי ברור המעיד על התיישבות פלסטינית דורות מלפני קום המדינה בכפרים אלה – בעבר במערות ועם השנים גם מחוץ להן.
פינוי התושבים מהאזור משמעו החרבת הכפרים ההיסטוריים הללו והותרת משפחות שלמות (כ- 2000 בני אדם, ילדים מבוגרים וזקנים), ללא קורת גג, והוא מנוגד לחוק הבינלאומי.

-
סוסיא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
סוסיא הפלסטינית שוכנת היום בין ההתנחלות סוסיא לבין הבסיס הצבאי . התושבים החלו להתיישב בשטחים שמחוץ לכפרים בשנות השלושים של המאה ה–19, והתגוררו במערות, אוהלים וסוכות. עד היום הם מקיימים אורח חיים מסורתי ופרנסתם מבוססת על חקלאות ורעיית צאן. עד מלחמת 1948 עיבדו החקלאים שטחים שהתפרשו עד לאזור ערד. בעקבות המלחמה איבדו חלק ניכר מאדמותיהם שנותרו מעבר לגבול, בצד הישראלי. לאחר מלחמת 1967 והכיבוש הישראלי הוקמו באזור מחנות צבאיים, הוכרזו שטחי אש ושמורות טבע, ושטח האדמות צומצם עוד יותר. ההתנחלות היהודית בסוסיא החלה ב-1979. מאז מתנהל מאבק עיקש לסלק את שרידי התושבים הפלסטיניים המסרבים לעזוב את מקום הולדתם ולעבור ליאטא הסמוכה. עם פיתוחו של אתר תיירות בח’ירבת סוסיה בסוף שנות ה-1980 (בית כנסת קדום) גורשו עשרות משפחות שגרו במערות בסביבתו. במחצית השניה של שנות ה- 1990 התפתחה באזור צורה חדשה של התנחלות – חוות רועים של מתנחלים בודדים. תופעה זו גרמה להגברת המתח בין המתנחלים לתושבים המקוריים, הפלסטינים, והביאה להתנכלויות חוזרות ונשנות של תושבי החוות כלפי הפלסטינים. במקביל נמשכו הריסות מבנים והשחתות יבול מצד גורמי הביטחון וכן מניעת מים וחשמל. בסוסיא הפלסטינית, כמו בחלק גדול של כפרי דרום הר חברון, אין מים זורמים, אך עובר בה צינור המים המספק מים להתנחלות סוסיא. הפלסטינים קונים מים יקרים שמגיעים במכליות. חשמל סולרי מסופק על ידי מערכת קולטים, שהותקנה בכספי תרומות. אך ההריסות בכפרים לא חסות על בורות מים ולא על הלוחות הסולאריים ועמודי חשמל המיועדים להעברת חשמל סולרי בין הכפרים. עודכן אפריל 2021, ענת ט.
-
