סיכום

נשארו רק ימים אחדים עד לבוא הרמאדן, חודש מלא ברכות ותגמול על מעשים טובים למוסלמים. על מנת לקצור את פירות הרמאדן יכול אחד לדמיין שהכובש יבטיח שהחיים בשביל הפלשתינאים יהיו ההפך הגמור מצדקה, סבלנות ורחמים. למעשה, כבר השבוע ראינו דוגמאות לראשים סגורים שסימנו שהחודש הקרוב הולך להיות ארוך וקשה בשטחים הכבושים.

אייל

לא ראינו פועל אחד שחוזר מהעבודה, אולם עדיין מוקדם, אנחנו עושות את דרכינו לכיוון צופים וקלקיליה.

קלקיליה

ישנם שני חיילים בראש עמדת שמירה. התנועה זורמת בקלילות לשני הכיוונים – לתוך ומחוץ לקלקיליה.

שערי אליהו

בדרכנו מחוץ לשטחים הכבושים, אנחנו לא מתבקשות להראות את תעודות הזהות שלנו, ורק נאמר לנו לפתוח את תא המטען. לאחר מכן נערך חיפוש במושב האחורי ונמצא קרטון ביצים ושתי שקיות קניות. "מה יש לכן כאן?" שואל החייל. האם ייתכן וחיילים צה"ל הפכו לפקחי מכס ופלשתין הפכה לישות עצמאית בשעות שעברו מאז שיצאנו מהבית? החייל דורש לדעת מה נמצא בשקיות הקניות, כמה ביצים יש לנו והאם אנחנו מתכוונות למכור אותן? (את כל השלושים). חילופי הדברים הם לא יותר ממטרד עבורנו, אך אנחנו שמות את עצמנו בנעליהם של אזרחים שהם במקרה גם פלשתינאים ובמקרה החליטו לעשות קניות בקלקיליה. עליהם לעבור חקירה והתעללות שכלל לא מוסיפה ל"בטחון" המדינה.

ראס עטייה

אספנו אישה צעירה וכמה מששת בניה שעשו את דרכם מכפר סמוך לבקר את אחותה בראס עטייה. בשער החקלאי/מחסום, שעברנו בעבר ללא בעיות, נאמר לנו שאנחנו לא יכולים לחצות לצד הפלשתינאי בשום אופן. אנחנו עומדות במרכז המחסום ורוצות לסובב את המכונית, אך חייל עומד לפנינו. כשאנחנו מעירות למפקד התורן הוא אומר "טוב, אתן במילא לא אכפת לכן מחיילים."

בסיכומו של דבר ניתן לראות שצה"ל מתכונן לרמאדן, שאמור להיות חודש של צדקה, סבלנות ורחמים