התפצלנו בין מחסום ג’וברה ומחסום ארתאח. 

שער הילדים: השער נפתח ב 12:45 לקבוצה קטנה של ילדים. קבוצה גדולה הגיעה ב13:00 אבל הג’יפ עם החיילים נסעו משם בטענה שהם מוזעקים לארוע ירי. שתיים מאתנו נשארו במקום והג’יפ חזר לפתוח ב 13:20 וב 13:45
אין ספק שמעבר הילדים בגדר הוא לא סדיר מבחינת השעות וכל הצדדים המעורבים מבולבלים.
במחסום ג’וברה אווירה עצבנית, תנועה רבה, המון רעש מהבנייה במקום.
במחסום ארתאח אותה יחידת מילואים שמחליפה את “נחשון” הסדירים. המילואמניקים האלה יכולים לקבל אזרחות של כבוד בחלם עם תוספת גסות רוח. שניים מהם רצו שאחד הילדים שעובד כסבל עם עגלה וחמור ינקה את מה שהחמור השאיר אחריו בדרך לטולכרם, כי הריח הפריע לחיילים. לבקשתנו, מפקד המחסום הוריד אותם מזה.
מספר אזרחים ישראלים שרצו לחזור לביתם בטייבה ובאו מכיוון טולכרם לא הורשו לעבור בטענה שהם צריכים אישור.
אישה ישראלית עם חבילות נשלחה למחסום ארתאח כי שם “בודקים חבילות” , כאמור חכמת חלם.
בשלב מסוים הגיע משטרה כחולה ופנתה לדיצה בטענה שהחיילים התלוננו על נוכחותנו, אבל לא קרה עם זה דבר.

חשוב – צפינו אתמול ב- 25 משאיות עומדות בתור להיכנס במחסום ארתאח ל”גב אל גב”. המתקן פשוט לא מתפקד. בבקשה שכל משמרת תעבור שם ותספור את מספר המשאיות שמחכות בחוץ ואם זה ימשך כך נוכל לכתוב תלונה לצבא.
 14:20 כאמור תור ענקי של משאיות מחכות להיכנס, כולן עם לוחית זיהוי ישראלית ובפנים במשטח רק 3 משאיות מעמיסות. יוסי, המילואימניק האחראי, תוקפני וגס רוח “המחסום שלי, את רוצה לעשות את העבודה במקומי?”.

המתקן לא תיפקד, והשמועה הגיע למת”ק שנציגיו באו והלכו ללא הועיל. ראש המת”ק קאמיל אמר לי שידבר עם המח”ט, אבל, בהתחשב בכך שהשער נסגר ב 17:00 המצב נראה לא טוב ומשאיות רבות התייאשו ועזבו. אבי מהמת”ק הסביר לי שבודקים בקפידה את כל הסחורה שיוצאת מטולכרם לישראל ואין מה לעשות. יוסי מנהל את העניינים עם מגפון ומתעצבן מההתקהלות של נהגים ליד השער. נהג אחד נדחף בכוח על ידו ואנו נצמדנו אליהם בתקווה שהאלימות לא תחמיר. שאר המילואמניקים היו די גמישים, לפחות יחסית לסדירים האובססיבים לגבי הפקודות. מילואימניק אחד עם קוקו ועגיל ענה לי כששאלתי אותו של מי תעודות הזהות שהוא מחזיק “לכי ת…., עופי מפה”. אולי זה סוג החיילים שכשנותנים להם פקודה לירות במפגינים לא חמושים, הם לא רואים בעיה עם זה.