אל- ח’אדר – מהמכונית נראה שאין צבא בדרכנו הלוך וחזור.

מת”ק עציון: ריח הביוב מהכניסה נמוג ( בגלל שתיקנו או בגלל הגשם).

פחות מ40 פלסטינים חיכו לתורם. החלונות היו סגורים חצי שעה – להפסקת צהרים. קצב קבלת הקהל היה איטי להחריד ( פחות מ10 אנשים בשעה) והיה זהה לזרם הבאים – כך שמספר הממתינים לא פחת. מידי פעם החלונות נסגרו כעונש על הצטופפות האנשים ליד השער המסתובב. רוב הזמן רק חלון האישורים היה פתוח (כמעט לא היו בקשות לכרטיסים מגנטיים – רוב האנשים חיכו לאישורים), וחלון אחד נפתח בעת הצורך.

למרות הבטחותיו של אילן פז – אין שיפור בתנאי המקום. עדיין אין מספרים מסודרים, ועדין הפלסטינים דואגים לתור. עיקר הבעיות היום היו של היתרי עבודה. במחנה הצבאי מאחורי המת”ק יש נציגות של לשכת התעסוקה ( שפלסטינים לא יכולים להגיע אליה באופן חופשי, כמו לנציג האפוטרופוס הכללי שנמצא ליד)- האמונה על מתן היתרי עבודה. לפלסטינים לא נמסר מידע מלא – וזה יוצר טרטור מיותר.

פגשנו חברוני שנשלח מהמת”ק “שלו” לעציון כדי לבקש אישור עבודה מתאים בעציון. רק מה, האיש בן פחות מ35 ולפי כל הכללים (יש סגר כידוע….) אין מנפיקים היתרים לאלו, הוא נדרש לעבודת ניקיון בישיבה – וגם לאלו אין היתרים ( רק לחקלאות יש)- ולא רק הוא חזר למחרת אלא גם אנחנו…. חבל על הזמן. השני היה איש בן שבעים (70!) – שנדרש לעבודה בירושלים בחברת טכסטיל. בקשו שהבוס שלו יתקשר למת”ק – הבוס התקשר אך זה לא עזר. לא די בבקשת מעסיק לעובד, בכרטיס מגנטי ובבקשה – כפי שהיה ( לפחות עד לפני שבוע). הכללים שונו. נדמה לנו שהוא קיבל היתר למחרת. מקרים אחרים מראים על קשיים חדשים שמערימים על הקשיים הקיימים.