בית לחם וסביבתה , יום ב’ 09.07.07 , אחה”צ משקיפות: יעל י., רות א. (מדווחת) 15.00 – 18.00מת”ק עציון, אל-ערוב, מעבר 300מת”ק עציון: במגרש החנייה הרבה מכוניות, מהן גם כמה בעלות לוחות זיהוי ישראליות. בחדר ההמתנה החדש רק ארבעה אנשים, איפה כל בעלי המכוניות?הלכנו גם לעברו השני של הבניין, שם ליד הקרוסלה עומד אדם המספר שבא עם חברו שהוזמן אמש על ידי השב”כ. לדברי העומד בחוץ, החבר כבר נמצא בתוך הבניין כשש שעות…חזרנו לאולם ההמתנה.איש צעיר פונה אלינו ודמעות בעיניו, הוא נמצא כאן מ- 4 בבוקר. בידיו מכתב מחברת “אופק”, חברה לבניין, המאשרת את רצונה להעסיקו בכפוף להיותו בעל כרטיס מגנטי ואישור עבודה. הקצין שאליו פנה סרב לדבר אתו על אף המכתב שבידיו, בטענה שהוא “קטן”, שילך הביתה! הוא בדיוק בן 24 ולדבריו משפחה בת 10 נפשות תלויה בעבודתו לפרנסתה. הוא מסרב ללכת הביתה, אולי אפילו פוחד. אביו שצריך לעבור ניתוח זקוק לשם כך ל- 1000 שקלים וטוען נגדו כל הזמן שאינו עובד ואינו מביא את הכסף הדרוש. ניסינו את כל האמצעים שבידינו: טלפון לאייל, הוא כבר לא בתפקיד, לכן גם ענה לטלפון. נתן את שמו של ממלא מקומו, תיאסיר שמספר הסלולארי שלו: 050-6234137, הנ”ל אמנם ממלא מקום כפי שכנראה הודרך, אינו עונה לטלפונים. המוקד ההומניטארי מסביר שאין מה לעשות, שיגדל בעוד שנה (אם עד אז לא יעלו שוב את גיל המינימום) ויחזור, זה גם לא מקרה מיוחד שלעשר נפשות אין מפרנס….. ניסינו גם את חברת אופק בניסיון לשכנעם לפנות בדרישה לעובד זה דווקא, כנראה שקל יותר למצוא עובדים אחרים. גם כשעזבנו עוד עמד ליד המת”ק, אולי בכל זאת ימצא פיתרון.אדם אחר נכנס ב- 16.45, מתנשף ונעמד ליד הקרוסלה ופונה לחייל מהעבר השני: “אני בא כרגע ממעלה אדומים, יודע שהאישור שלי מוכן, רק מבקש לקבל אותו” אין תשובה. הפנייה חוזרת על עצמה קצת יותר בקול רם, אין תשובה. יעל ניגשת גם היא לקרוסלה ומנסה לפנות לחייל, אחרי כמה פניות הלה עונה שכבר מאוחר (על לוח המודעות כתוב באותיות גדולות שהמקום פועל עד 17.30). עוד הם מדברים מופיע אדם אחר עם אותה הבקשה, לקבל לידיו אישור שידוע לו שהוא כבר מוכן. זה מתקבל. למה? על כך עונה החייל מבלי למצמץ: “הוא נוצרי ואני לא רוצה שתהיה כאן תקרית דיפלומטית”. זה שאינו נוצרי, וגם יעל, כמעט יוצאים מדעתם. רק אחרי עוד כמה ניסיונות שכנוע תקיפים של יעל ואחרי שקצין הזדמן למקום, הוכנס העובד ממעלה אדומים ואמנם תוך דקה יצא עם האישור בידיו…. האישור שביקש, וקיבל לבסוף, מיועד לבן דודו הנמצא בירדן וניירותיו אבדו במת”ק. על בן הדוד המקומי היה לנסוע במיוחד לירדן בכדי לקבל לידיו ניירות של בן הדוד, להביאם שוב למת”ק ולאחר מכן לחזור ולבוא כמה פעמים לקבלת האישור הדרוש, עד להיום, ששוב כמעט נשלח כלעומת שבא!באל ערוב, בדרך הלוך הכל שקט, אפילו מכוניות צבאיות לא נראו בפתחי המחנה. בדרך חזרה ראינו ג’יפ צבאי למרגלות מגדל התצפית הדרומי.במחסום 300, המעבר של הפועלים החוזרים מהעבודה, זורם כסדרו. כאשר הלחץ גבר, נפתח חלון נוסף, לא היו כל עיכובים.