לאחר כמה שבועות של לוויות וחתונות בכפר וחגים אצלנו, התחדשה הפעילות עם הילדים בנביאליס, לשמחת כולם.

אחרי ההפסקה הארוכה מדי ומרובת הסיבות חידשנו את לימודי האנגלית שלנו.

מרסי וברינדה נסעו בשישי שעבר לברך לרגל ארוסיה, את סמאח, הצעירה הנפלאה שגם עוזרת במהלך השיעורים.

באותו ביקור סוכם לחדש את הפעילות בתקווה לחזור לשיגרה שבועית לפחות עד תחילת הרמדאן. 

ההתחלה לא הייתה קלה. המרכז בו נערכים השיעורים היה סגור, גם כשהגיעו סמאח ועבד המפתח לא היה בידם.

ואז היחגיע ג׳לאל, מזכיר הבלדיה, פתח את המקום וביקש שהחל משבוע הבא נודיע לו מראש כשמתכוונים להגיע לפעילות.

.

מספר תלמידים של מרסי הגיעו נלהבים והשיעור התחיל. אחריהן הגיעו גם תלמידות של ברינדה, שיעור נוסף החל.

שני התלמידים של רועי לא ידעו כנראה שיגיע, וברינדה הציעה לבדוק ולברר עם  3 בנים נוספים אם יודעים לקרוא אנגלית. הסתבר שכן. אפילו קטנטן שביניהם.

רועי נאלץ  לשנות כיוון, "לאלתר״. כאן ברינדה הושיעה אותו עם ערכת ציורים, תמונות וכרטיסיות אשר אפשרו לו לעבוד עם הבנים על ההבדל בין יחיד ורבים. ההבחנה בין שימוש בפועל בהווה, עבר ועתיד.

היה כיף. עבד, סטודנט למנהל עסקים וצייר, נכח במקום ועזר כשהיה צורך בתרגום/הבהרה.

גם השיעורים של ברינדה ומרסי היו מוצלחים, ברינדה עם להקת הבנות המקסימות אשר סובבות אותה באהבה.

ומרסי שעבדה עם קבוצתה, ושוב לא איכזבה כשדאגה להביא איתה פרסים מנצנצים לכולם.   

עם סיום השיעורים, סמאח הזמינה את השלושה לביקור קצר בביתה. אמה של סמאח ושניים מאחיה קיבלו אותם בנועם. לסמאח עשרה אחים ואחיות, את אחת מהן סמאח לא פגשה כבר ארבע שנים כיוון שגרה בירדן.  

בדרכך חזרה מנביליאס עוכבו  יותר מהרגיל, עברו מספר בדיקות ביטחוניות, הוצאו מהמכונית של ברינדה שבה נערכה בדיקה משונה  עם מצלמה רובוטית כלשהי. ורק אז אפשרו להם להמשיך בדרכם.