הבקעה ירוקה ויפה להפליא. בתעלות זורמים מים והכבשים יכולות לאכול עד שבעה. מראה מדהים.

שיחה עם מר זובעה בשאראת
בתמונה: ירוק רק בהתנחלויות – כאן סככה חדשה בהתנחלות תומר.

פנינו בשביל לא סלול במעלה גבעה אל מתחם המגורים של משפחת בשאראת המורחבת. מר בשארארת פעיל בארגון  Jordan Valley solidarity. המתחם שלו כולו פחונים ושטחים מכוסים ביריעות פלסטיק ורשת. לאחרונה התחבר לרשת החשמל והמים בעזרת מושל שכם, שהוא חדש בתפקיד, נוצרי מטובאס הגר ברמאללה ומאוד מעוניין לקדם את האזור. את המים הוא מקבל מבור מים, שבעבר נהרס ע"י המינהל ושוקם.

בפגישה נוכחו בעל הבית, אשתו, אחת מבנותיו, אחד מבניו וחבר של הבן. לאיש 8 בנים, שחלקם עברו לטובאס ו-3 בנות ו-46 נכדים.

השיחה נפתחה בטענות על קשיים שהתגלו לאחרונה במעבר במחסום חמרה. ייתכן שחיילי המילואים שמאיישים עכשיו את המחסום הם מקור הבעיה. בדיקות שלא נעשו בחודשים האחרונים ונעשות עכשיו, מכבידות על המעבר ולדברי המתלוננים גם  היחס כלפיהם מצד  החיילים מאוד בוטה.

המשפחה גרה במקום מאז 1967, מעבדת כ-70 דונם ומגדלת בהם חיטה. לדבר מר בשאראת האדמות רשומות בטאבו עוד מימי העותומנים. לפני 1967 (לפני מלחמת ששת הימים וכיבוש הבקעה) ירדן התחילה בתהליך רישום ומדידה אך התהליך נקטע עם פרוץ המלחמה.  מר בשאראת מבהיר כי יש בידיו נסח רישום. הוא טוען כי הוא זוכה עכשיו לעזרה ולתמיכה מהרשות הפלסטינית הרבה יותר ממה שקיבל לפני כ-5 שנים. הגב' בשאראת טענה לעומת זאת כי אין עזרה מהרשות הפלסטינית. מר בשאראת סיפר כי מכובדים רבים באים לבקר אצלו, וביניהם היה גם סאלאם פאייד, שגרירים זרים וכו'.

לדבריהם הממלכה סעודית תרמה 100 מליון דולרים לרשות.

לדברי מר בשאראת היו בחודש האחרון הרבה הריסות באזור, כי החורף הוא עונת האימונים של הצבא באזור. בעבר, בתקופת האימונים הרחיקו את התושבים ואחרי סיום התרגילים איפשרו להם לחזור למקומם, אך לאחרונה לא מרחיקים אלא הורסים את מתחמי המגורים ומשכנות בעלי החיים באופן טוטאלי על מנת למנוע מהפלסטינים לשוב למקומם. לטענתו הוצע לו בעבר כסף תמורת הסכמתו להקים תצפית צבאית על אדמתו, אך הוא סירב.  טען כי הציעו לו מיליון דולר תמורת העיסקה הזו. הוא ושכניו נחושים להישאר במקום בכל תנאי ולמרות כל הקשיים.

מחסום חמרה
בתמונה: 3 מעוכבים בסככה במחסום.

תכננו עצירה קצרה כדי לבדוק אם חלו שינויים משמעותיים בנוהל במחסום. מייד בבואנו שמענו על ארבעה מעוכבים ש"מחכים לשב"כ" כבר שעות. אחד האנשים שכח את תעודת הזהות שלו בבית, ולשלושה האחרים לא ניתנו הסברים על העיכוב. פנינו  לַמוקדים השונים על מנת לברר במה דברים אמורים ולזרז את שחרור האנשים. רק כעבור שעה וחצי, כשפנינו ל"חלונות הגבוהים" שוחררו האנשים תוך חמש דקות. ואנו שואלים: מה היה קורה לאנשים אילולא עצרנו במקרה במקום, ומה השתנה בחמש הדקות שבהם התערבו בעניין הדרגים הפיקודיים הגבוהים?

לגבי תלונות ששמענו: אכן מעבר הולכי הרגל הועבר משביל צדדי לשטח המחסום. מאוטובוס שעבר משכם בדרכו עם עולי רגל למכה נדרשו הגברים לרדת ולעבור ברגל ואילו הנשים הורשו להשאר ברכב. פרט לזה לא ראינו שינויים במקום.

תנופת הבנייה בהתנחלויות וההתרחבות החקלאית הניכרת לעין מבהירות ללא ספק לאן נושבת הרוח. אזורים גדולים ורבים הוכרזו לשטחי אש, ברבים מהם ראינו חיילים מתאמנים. מרחב המחיה של הפלסטינים באזור הולך ומצטמצם  מיום ליום וכך גם יכולת ההתפרנסות שלהם גם.

במחסום תיאסיר אין כמעט תנועה. אנשי מילואים מאיישים את המקום. באו לברר מי אנחנו, וגם רצו להציע לנו כיסאות לשבת (רמז לגילנו המופלג???) ולהחנות המכונית בתוך המחנה. התלהבותם אולי היתה יורדת לו הבינו כי אנו צוות של פלסטינים וישראלים!

לסיכום: מי יתנני עז או כבש בבקעה בימים אלה. רק להן יש חופש תנועה, לבוש חם ובטן מלאה!