יצאתי לליווי רועים למרעה עם אדם נוסף מקואליציית הבקעה. דיברתי עם פ’, שביקש שנגיע ב-07:30, וכך היה. היציאה למרעה התאחרה כי הגיע וטרינר לחסן את העדר. במקום היו נשים וילדים שלא פגשתי קודם. הרועים לא הציגו את עצמם רק אמרו שלום. הווטרינר בירך אותנו ב-good morning  מיד כשראה אותנו. הוא סיפר שהוא מטפל בעדרים וגם בחיות בית בכל האזור ושהקליניקה שלו בעין אל בֵּידה. הכבשים רוכזו באחת הגדרות. פ’ ובנו מ’ זיהו את הכבשים שצריך לחסן, תפסו אותן בעזרת מקל הרועים המכופף, הווטרינר הזריק ואחד הנוכחים (פ’, מ’ או אח קטן יותר שהיה שם) ריססו את הכבשה בצבע ירוק. את הכבשים ההרות לא חיסנו בגלל שזה עלול לגרום להן להפלה, ככה הווטרינר הסביר. הפעילות העלתה הרבה עננות אבק. אחרי החיסון ישבנו לארוחת בוקר ואחריה יצאנו למרעה, בסביבות 08:30.

כמו בפעמים הקודמות, חצינו את הוואדי לכיוון צפון ואז עלינו מזרחה, כך שרעינו קרוב לכביש בלי לעבור אותו למעלה לכיוון מזרח ובלי לרדת הרבה לכיוון מערב. הפעם האחים של פ’ לא רעו קרוב אלינו. פ’ אמר שפעם בחודש העשירי (אוקטובר) כבר היה גשם. כשהסתכלנו על קני הנמלים, הוא אמר שהן מתכוננות לחורף והזכיר את סורת הנמלה מהקוראן. הוא אמר שהעדר אוכל את שיחי הרותם רק אחרי שיורד גשם אם עדיין אין עשב ירוק, כי החיות לא אוהבות לאכול קש רטוב.

כשהבטנו מלמעלה על האזור לכיוון מזרח, פ’ אמר שפעם מטובאס ועד הירדן כל האדמות היו שייכות לאנשי טובאס. הוא אמר שהמקום שבו הם רועים שייך להם ויש להם שטר טאבו. גם מזרחית משם, מעבר לגדר החשמלית שאורי המתנחל ממאחז אום זוקא  הקים, זאת אדמה שלהם, אבל הצבא והמשטרה מגרשים אותם כשהם רועים שם.
שאלתי אותו על הבאת קליפות שקדים כמזון לעדר. הוא אמר שגם הוא התחיל להביא קליפות שקדים בגלל שאין מספיק מרעה מאחר שלקחו להם את האדמות וגם אין גשם.

“לפני 30 שנה גרנו כאן ואז אמרו לנו ללכת כי זאת שמורת טבע. בא המתנחל ועכשיו הוא גר פה.”  
השיחה התפתחה בעקבות הגעתנו למקום עם הרבה עשב אבל גם עם פסולת ישנה של הצבא. קרוב לשם, מצדו השני של הכביש, יש מזבלה קטנה. פ’ אמר שהפסולת שם היא של אורי מהמאחז. לפני שהמשפחה של פ’ אולצה לעזוב ולעבור למיקום הנוכחי, הבית שלהם היה ממש ליד המאחז. רשות שמורת הטבע היתה צריכה לאסור על אורי לבנות את הגדר, אבל רק לנו הם אומרים שאסור לרעות שם.” פ’ גם ציין שהבקר, כמו שיש במאחז, מזיק לסביבה הרבה יותר מאשר הצאן.

סיפרתי לפ’ שהמשרד להגנת הסביבה טיפל במפגע הביוב שהיה בח’לת מכחול ושאלתי אם הוא רוצה שאדבר איתם על הפסולת. הוא אמר “רק אם את עושה את זה בשמך, כי אם אורי יחשוב שזה אני, הוא יעשה לי בעיות.”

הבנתי שעדיף לא לדבר איתם. אמרתי לו שאדבר איתם רק אם יבקש. שאלתי אותו אם אין שם דברים מסוכנים, כולל שברי אזבסט, שאת חלקם (פלסטיק למשל) החיות עלולות לאכול. הוא אמר שיש, אבל אם יש אוכל הן יאכלו את האוכל ולא את האשפה.

היה חם מאוד יחסית לנובמבר ובעיקר יבש. בערך ב-10:30 המלווה הנוסף ואני שמנו לב שפ’ והעדר לא לידנו. התחלנו ללכת בחזרה. הם כנראה הלכו מאוד מהר כי כשהגענו למאהל הם כבר היו שם בעיצומה של ההשקיה.