סמרה - כ-60 דונם נאכלו השבוע על ידי הפרות של עשהאל המתנחל
הגענו ישר לעין אל-חילווה לפרוק את המכונית מציוד שהבאנו להם, אולי יעזור להם קצת אחרי ההרס של בית המגורים המרכזי של משפחת עדל. החורבות עומדות במלוא אכזריותן, מעט ניסיונות לחלץ משהו מתוך הערמות. בעל הבית מאושפז בבית חולים מכל הסיבות. בניו ובנותיו, בעצמם בעלי משפחה במקום, חסרי אונים ומבקשים נדבה. אוכל אוכל אוכל. הצלב האדום שמביא אוהל ואוכל בכל אירוע שכזה, נעצר על ידי הצבא והרכב הוחרם. וכך הגיעו ימי החג שבו החברות שעוזרות לא פועלות.
רוקנו את המכונית והרגשנו בעצמנו מרוקנות. הנשים והילדים התפנו מהמקום לקרובי משפחה ונשארו רק 4-5 אחים ואחיות שמטפלים בבקר ובעצמם. המצב על הפנים.
המשכנו לסמרה לשהות עם התושבים במקום, מה שנקרא אצלנו “נוכחות מגינה”.
רוב הילדים חזרו הביתה לחגוג את חג הקורבן, עיד אל-אדחא. פתחנו בעבודות אמנות איתם. הנאה כללית. כל המשפחה שיתפה פעולה.
לארוחת בוקר קיבלנו כבד מטוגן על הסיג’ עם פיתה. לאחר ששחטו את הטלה המסכן הבוקר לרגל החג. יצאנו למרעה. שני העדרים של הרועים ביחד. יום חם. מרגישים את הקיץ כבר כאן. מראים לנו את השדה שלהם, כ-60 דונם ממנו נאכלו השבוע על ידי הפרות של עשהאל המתנחל, שרעו שם בנחת באחד הימים השבוע, מול עיניהם הכלות של בעלי השדה.
הרועים מנסים להסביר שוב איך מסתדר מאזן הוצאות הכנסות שלהם, ללא הצלחה. כדי לא להיכנס לשברון לב הם מעדיפים לא לרשום, לא לעשות חשבונות מדויקים. הם מקבלים בתחילת השנה הלוואה מבעל הקרקע ואז אמורים להחזירה בתשלומים או בשליש מההכנסות. מעבר לזה כל הוצאות האחרות מוחזרות על ידי מכירת גבינה וכבשים. עדיף שלא נעשה את החשבון, אומרת בשמת ובצדק.
המרעה היה קשוח מבחינת מזג האויר אבל ללא הפרעות עוינות, והסכמנו עם הרועים שיותר לא נצא בקיץ למרעה. נשאר עם הילדים בבית.
בהמשך היום אכלנו לצהרים את שאר חלקי הטלה המסכן. חג הקורבן או לא? אחד האחים של בעלת הבית בא לביקור חג עם כמה מבנותיו.
ביקרנו את ת’ שחזר אחרי שנתיים וחצי במעצר מנהלי בכלא ישראלי. הוא לבן כמו מי שלא ראה שמש שנתיים וחצי. מכוסה בגדים ועונה על השאלות בחיוך. בדיוק אותו אוכל שקבל מ’ בעופר. כלום עם לחם. כנראה התפריטים זהים בבתי הכלא. פעם בארבעה ימים יוצאים מהחדר לסיבוב בחצר. פעם בכמה ימים מתקלחים. אין שתייה בארוחות. שותים מהברז בחדר. 10 גברים. 6 מיטות. על עינויים לא רצה לדבר אבל ידוע ששברו לו צלעות. והנפש, ייקח לה זמן…
תיאור מיקום
בקעת הירדן
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בקעת הירדן היא הרצועה המזרחית של הגדה המערבית. שטחה קרוב לשליש משטח הגדה. חיים שם כ 10,000 מתנחלים, כ 65 אלף תושבים פלסטינים בישובים. בנוסף, כ 15 אלף מפוזרים בקהילות רועים קטנות. בקהילות אלה אנשים חיים במצוקה קשה בגלל שני סוגי הטרדות: הצבא שהכריז על חלק משטחי המחיה שלהם, כשטחי אש, אימונים גוררים סילוק של שעות ארוכות ממגורים, בחום היוקד ובקור החרפי של הבקעה. הסוג האחר הוא התעללות על ידי פורעים הנאחזים בשטחי המרעה של קהילות הרועים, ובשטחי האש המוכרזים (מבלי שיגורשו). מיה תהום הרבים בבקעה משוייכים לחברת מקורות ואינם זמינים לפלסטינים תושבי הבקעה. הפלסטינים מביאם לצרכיהם מים בעוקבים בעלות גבוהה.
Bosmat HetzroniJul-2-2026סמרה. בלונים מנייר
-
עין אל-חילווה
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
עין אל חילווה הוא מעיין טבעי ואזור מרעה פלסטיני בבקעת הירדן ששימשו את קהילת הרועים הפלסטינית להשקיית עדרים ולשימושים יומיומיים. החל מ-2021, מתנחלים מהתנחלות משכיות השתלטו על המעיין: גידרו אותו, הקימו בריכת שכשוך ומקווה, והציבו דגלים ותשתיות נופש. הגישה של הפלסטינים למעיין נמנעת בפועל, והם נאלצים להסתפק במים זורמים בוואדי מרוחק או כשהדרך חסומה, בקניית מים בעוקבים במחיר גבוה. המעיין נמצא בלב אזור שבו מוקמים מאחזים בלתי חוקיים, כחלק ממגמה רחבה של דחיקת קהילות פלסטיניות באמצעות שלילת גישה למשאבים חיוניים. קהילות שכנות כמו אום ג'מאל וח'ירבת סמרה כבר עזבו את המקום בגלל הלחץ. חברות מחסוםווטש דיווחו במשך השנים על מעצרים בטענות כוזבות של המתנחלים, על הטרדות ואלימות, כולל פגיעות בעדרים, חדירה לבתים, והפחדת ילדים. מתנדבות מחסום ווטש משתתפות בנוכחות מגינה באזורים סביב המעיין כדי למנוע התנכלויות לרועים בגלל נוכחות מתנחלים. מעודכן ליוני 2025 (ענת)
-