משמרת קצרה. משמונה בבוקר עד שתיים בצהרים.
יום חם כרגיל. המשימה שלנו לנקות את המאהל. מחר יבוא תורֵם, וצלם, וצריך להציג להם שטח מטופל ככל האפשר.
בעלת הבית עוזרת לנו בשמחה. היא מבסוטה שהיהודיות האלה מנקות לה. גם אנחנו מבסוטות. זה היפוך תפקידים שכזה. שחי בשלום בבקעה. כל אחד לפי יכולתו ולפי צרכיו.
התחלנו בארוחת בוקר נעימה ותה חם. אחריו אחזנו במטאטא ובמגרפה וקדימה לעבודה.
זיעה ניגרה על גופנו, השמש קפחה על ראשנו, כל החיות הסתכלו בנו בחוסר אמון. תרנגולות מכל הצבעים והגדלים, חתולים, כלבים, כולם אוחזים דור שני ושלישי ומתערבבים בתוכנו כאילו כולנו יחידה אחת.
הצאן לא יצא היום לשדות החשופים. לטובת מזון פוזרו חבילות קש בשטח וסביב כל חבילה התכנסו הרעבים, על כל חבילה עולה כבשה וזה נראה כמו חג העומר בקיבוצים של פעם. רק בלי המוסיקה הקופצנית. והלחמנייה עם השוקו.
בסוף הניקיון וסידור הבית התכבדנו במג’דרה וסלט. ואז מנוחה ודיסקוס על המצב.
היום עבר בשלום ובשקט. היינו רק עם בעלת הבית. כל השאר היו בכפר למעלה. טובאס.

באותו זמן בעין אל חילווה עצר הצבא רועה צעיר, על שלדעתם עמד במשבצת הלא נכונה. לקחו אותו לבסיס צבאי ואחרי כמה שעות הוא שוחרר. במקומות אחרים הגיעו מתנחלים והלכו. הכל מזדעזע כל הזמן באיזה מחזוריות.

אז חזרנו הביתה.
מקוות שהצלם והתורם יתפעלו מהניקיון והסדר.