הערה לדוח: מתנחלים תקפו ופצעו חקלאים בסנג’יל ביום חמישי 7.9.22 ולמחרת, החל מיום שלאחר המשמרת האחרונה שלנו שם ב6.9.22. מאז מגיעים אלינו דיווחים וסרטונים על שהתרחש ועל מצב הפצועים, אף עד לרגע זה שבו אני כותבת את הדוח על המשמרת ב31.8.22.

עדכון לגבי התקיפה:

מתנחלים שיצאו מכיוון מאחז “חוות נחל שילה” ובראשם מיכאל שמלה המתגורר שם תקפו ופצעו חקלאים על אדמתם במשך יומיים. עד לרגע זה חלקם פצועים קשה ונמצאים בבתי חולים. כוחות משטרה וצבא רבים שהיו במקום לא רק שלא סייעו לפלסטינים ולא מצאו לנכון לעצור איש מהמתנחלים – כולל את מיכאל שמלה שנראה בתצלום וידאו מרים אבן גדולה ומטווח אפס זורק על ראשו של חקלאי מבוגר שנפל ארצה פצוע – אלא סייעו בפועל למתנחלים. עובדה זו, לכשעצמה מראה שמיכאל שמלה פועל בשם מדינת ישראל ולרוחה. שמלה גר עם אשתו ושני ילדיו במאחז חקלאי עם 15 כבשים, ללא אדמה משלו. הוא פושט על אדמות הפלסטינים, לבדו או ביחד עם מתנחלי המאחזים הסמוכים, שצברו ניסיון רב בהשתלטות על אדמות פלסטיניות. וכל זה, בידיעה שמוסדות המדינה יכשירו – בבוא היום – את ביזת האדמות.

הדוח:     

בדרך לסנג’יל עצרנו בשטח שעליו הוקם ופורק מאחז “מעלה יונתן”. השלט נותר במקומו. ערמות זבל וגרוטאות אכן העידו על פרוק שני הצריפים שעמדו במקום. טרסות האבן העתיקות  שהן לב לבה של חקלאות פלסטינית מסורתית נפגעו מאד ע”י מדרגות שהמתנחלים חפרו בתוכן.  

סנג’יל

המקור לשם העיירה, סנג’יל – הוא ריימונד הרביעי מסן ג’יל, שכונה הרוזן מטולוז אשר הקים מצודה צלבנית במקום ב1198 . (לפי ע’ הויקיפדיה במפת עמוד ענן)

הוזמנו לפגישה עם ראש מועצת העיירה סנג’יל דר’ מועתז טאפשה ביחד עם שני מארחינו ממשפחת ג’עפרי. מועתז ויתר על הפרקטיקה שלו כרופא שניים לטובת העירייה. (ב7.9 הוא נפצע ברגלו מתקיפת המתנחלים) השיחה התנהלה בערבית אנגלית ועברית לסירוגין. הוא סיפר שמתוך 12.000 התושבים שחיים בעיירה  400 איש עובדים בישראל ותלויים באישורי עבודה. הם יוצאים בשלוש בבוקר דרך ארבע יציאות מאוישות בחיילים ממחנה הצבא הסמוך שמעכבים בבדיקת תעודות. 12.000 תושבים עזבו במהלך השנים לארצות אחרות  בעיקר לארצות הברית.  

לדבריו: יש הרבה אתרים עתיקים בעיירה והוא פועל בכדי ליזום את שיפוצם בידי ריוואק . שאלתי אותו אם ניתן לבקר במקאם שייח עמר (שידעתי על קיומו מתצלום שלו בספר של יגאל תומרקין בשם: ” עצים אבנים ובדים ברוח” מ1981) ותשובתו הייתה שבוודאי. נפרדנו ויצאנו לשייח עמר .

ממקאם שייח עמר יצאנו למקאם אבו אל עוף, ע”ש מקורב לנביא מוחמד בכדי ללמוד יותר על המקאם ההיסטוריה שלו, הנגישות אליו והבעיות עם המתנחלים שם. ערכתי כמה ראיונות וידאו עם עיסא ועאייד ג’עפרי במקום העתיק והיפה הזה שמכיל את כל המרכיבים של החיים הפלסטינים בעבר עליו הם מספרים ומתרפקים בגעגועים. מבית המשפחה הקרוב למקאם, הטבון במערה, הבאר, מכלאת הכבשים במערה שהכילה 500 כבשים ועזים והמערה הקטנה, לאיכסון האוכל של הכבשים. הם חוששים לתקן ולנקות את האתר בחשש כפול מפני המתנחלים והמנהל. מאחר והאתר בשטח סי.  

עיסא, בן 60 מורה לספורט בפנסיה וחקלאי שהטרסות שבנה בשנתיים של הקורונה הן היפות ביותר שראיתי באזור. עיסא הוא גם מטייל חובב טבע שהזמין אותנו לטיול בוואדי קלט בואכה ירחו. הוא התגלה גם כמספר סיפורים מעולה שהמצלמה כלל לא מפריעה לו. להפך. (בהתקפת המתנחלים ב8.9 הוא איבד את ההכרה משאיפת גז מדמיע, שלושה חודשים אחרי שעבר ניתוח לב פתוח).

אחד הסיפורים המרתקים שעיסא סיפר הוא, שבמעלה העיירה באזור העתיק שלה נמצא הבור שלתוכו נזרק יוסף ע”י אחיו לפי המסורת והאמונה המקומית. לא רחוק מהבור נמצא המקום הידוע בשם שורייה – שבו התלבטו והתיעצו האחים מה לעשות עם יוסף. הקשר הזה בין סיפורי התנ”ך לאתרים מקומיים חזק אצל הפלסטינים לא פחות ואולי יותר מאשר אצל היהודים – שמתרגמים קשר כזה אגדי, מיתולוגי ככל שיהיה לבעלות. 

הרחק משם בצפת שבגליל נמצאת המערה שבה התבודד יעקב לאחר ששמע את הבשורה הקשה על טריפת בנו. כך ע”פ תאורו של אל עת’מאני, מוסלמי בן המאה ה14 הכותב שהמערה “משכיחה דאגות וטרדות לרוב, וכבר הוכח הדבר ברבים, כי תפילה משם מוצאת הד במרומים.” (ציטטה מהספר “תודעת משנה תודעת מקרא”, ע’38 של אמנון רז קרקוצקין)

לפי הסיפור הזה נדדו בני יעקב עם עדריהם מרחק עצום מצפת לסנג’יל ובחזרה. העניין הרב של המוסלמים בחייו וגורלו של יוסף נובעים מהפרק המיוחד, שהקדיש לו הנביא מוחמד בקוראן. מאות בשנים שמרו המוסלמים על קבר יוסף בשכם, עד שישראל הדירה אותם ממנו.