06.10 עאנין- מחסום חקלאי
נציג המת"ק נעדר.
כ- 30 איש ואשה מצטופפים ליד השער האמצעי, הבדיקות ידניות. כל עובר/ת נרשם/ת לאחר בדיקת האישור  וראיון קצר וחטטני, בו נדרש העובר לתת דין וחשבון לאן, למה ואיפה. לאחר מכן נרשמים העוברים על גבי גיליון נייר המתנופף ברוח, מה שמוסיף נופך רצינות  לכל המעמד.

שקיות בידי העוברים נבדקות. אריזות בשקיות פלסטיק חשודות כפריט מסחרי ולא מרשים להעבירן,  כך במספר  הזדמנויות לאורך המשמרת.  הבירור וההתנהלות ארוכים  ויגעים ומרחוק משתמעים כטרחנות לשמה. עד לשעה 06.30 עברו רק חלק מהאנשים ובינתיים מגיעים תושבים נוספים.

נערים בגילאי 12-16  מלווים בהורים ומצוידים בתעודות לידה אינם  מורשים לעבור. הם מוחזרים לאחור אחד אחד ואילו ההורים ממשיכים הלאה בלעדיהם ממורמרים וכועסים .
ההתנהלות של החיילים במחסום היא בלתי עקבית  ומשתנה מגדוד לגדוד . לאחר שנושא מעבר הילדים הובהר בפגישה שלנו עם הרמת"ק ונעם ציגו בשטח, שוב חזרה הבעיה על עצמה, מה שמלמד עד כמה נזהרות הרשויות הכובשות בזכויותיהם של תושבי המקום, שהם פליטים בארצם נתונים לשרירות לב של כל ינוקא, אורח לרגע, וחלב אמו עוד על שפתיו.
חייל עוין במיוחד (כיפה ופיאות משתלשלות) מאבטח, מוטרד מנוכחותנו,  בודק מעת לעת וגוער על כך ש "אסור לעבור את הגבול". בשלב מסוים הוא מסיע את ההאמר הצבאי מולנו כדי לחצוץ בינינו לבין התושבים הנבדקים על ידי חבריו. אנו עולות לגבעה וצופות בנעשה משם. מתעלמות ממנו. פניות לרמת"ק עאדל ולעבאס אינן מניבות דבר. השארנו הודעה עקרה כמו גם שיחה עם חייל אדיב במת"ק שאינו מסייע בדבר.
בשעה 07.00 אחרוני הטרקטורים שעברו בידוק יוצאים והמחסום ננעל.

07.15 מחסום טורה ( שקד)
נציג המת,ק נעדר.
בשבוע שעבר לאחר שהבדיקה בביתן היתה איטית מהרגיל  נאמר לנו שהסיבה היא החפיפה עם הגדוד החדש, מדריכים  את החיילים החדשים בהלכות המקום. היום נוכחנו לדעת עד כמה עזר תלמוד זה.

עשרות פועלים בדרכם לעבודה במרחב התפר צובאים על הקרוסלה לפני הכניסה לביתן הבידוק. בצד שאנו עומדות בו ממתינות כעשר ויותר סטודנטיות או מורות בדרכן לג'נין לאוניברסיטה. הקצב איטי להחריד, כל הזמן נוספים אנשים וילדים קטנים איתם. אנשים מתלוננים על איטיות מורטת עצבים. "מעבירים לאט לאט ואחד-אחד", "זורקים את התעודות הזהות בזלזול", כך במספרים רי המזל שסוף סוף נחלצים מהביתן. 

לשאלתנו  מדוע העיכוב, עונה חייל: "יש הרבה מסתננים שרוצים לעבור בלי תעודות אז אנחנו בודקים טוב טוב". לא שאלנו מי כאן המסתננים והפולשים האמיתיים למקום  לא להם.

אחד התושבים ישוצא מתלונן בערבית מגומגמת מהתרגשות ורוגז. חברו מתרגם, בסוף מטיח בנו בזעם מאופק ש"כולכם אותו דבר, חושבים שאנחנו חיות." אחרים מסרבים להתייחס לשאלותינו ומתעלמים מברכת השלום שלנו. המבטים הזועמים אומרים הכל. 

08.10  אנו עוזבות כאשר רבים עדיין ממתינים לפני הכניסה לביתן הבידוק.

08.20  מחסום ברטעה החדש ( ריחן) 

פועלים מגיעים למחסום בקצב של מונית כל דקה או שתים ומייד נבלעים בטרמינל. הנהגים המעטים ממתינים השד יודע למה. חם  ומייגע. מספרים על מצוקה שלפני הרמדאן ולפני תחילת הלימודים מבקשים עזרה כזו ואחרת . 

אנו קונות שמן מידיד ועולות לשרוול לצפות משם ביוצאים. בדרך אנו מצהירות על השמן ברכב. המאבטחים קוראים לשרון ששולח אותנו לבידוק בטרמינל העליון. שם, קרובות לאלוהים, אנו מתרשמות מתנופת הבנייה ומההשקעה בעיצוב המקום לתפארת מדינת ישראל.
כ-12 כלי רכב פרטיים פעורי דלתות עומדים בחנייה, נבדקים על ידי מאבטחת.  הנהגים צופים בנו מבעד לסורגים מהעבר השני. במתחם הבידוק כמה טנדרים קודם פריקתם . הכל משמים  ועייף . הכלבים שותקים (שישה תאים) ישנים עכשיו  לקראת פעילות אחר הצהרים, כך הכלבן הגאה בעיצוב הגינה המקומית.

אנו ממתינות מספר דקות לסיום הבדיקה, מקבלות את השמן שלא נמצא בו דופי לרווחתנו.
 

08.50 אנו עוזבות את הפארק העליון בדרכנו החוצה, מוותרות על המשך התצפית.