יום רביעי לחג  הקרבן .  היום מסתיים המסיק ( 5.10.09 -30.11.09 )

06.05 עאנין מחסום חקלאי

בדרכנו בכביש המוליך למחסום אנו תוהות מדוע אין אנשים. עד מהרה מתברר לנו שלרגל  החג נפתח המחסום רק בשעה 06.00 , במקום ב 05.30 מבלי שיודיעו על כך. מסיבה זו  נפתחו כל המחסומים  באיחור.

עשרות ממתינים במחסום התחתון. כל היוצאים מתלוננים על שאישוריהם לא חודשו. בשיחה מוקדמת עם ראש מת"ק סאלם  הוא אכן אישר שזה נכון, כיוון שעונת המסיק הסתיימה, ולא השתכנע שיש להמשיך לעבד את האדמה גם במשך השנה על מנת להבטיח תנובה ראויה בשנה הבאה.
למרות אווירת החג התושבים נראו חסרי אונים. איש סיפר לנו שבשנה שעברה ניסו להפגין והזמינו כתב טלויזיה בריטי  לסקר את ההפגנה. בעקבות זאת "עשו לנו בעיות במחסום" ואמרו שאם ידברו שוב עם העיתונות לא יקבלו בכלל אישורים. המעבר מהיר. אין עיכובים ואין מעוכבים. בכניסה למחסום עומד חייל חמשו ועוקב אחרינו לבל נעבור את "הקו" .
משפחה עם מספר זאטוטים מטופחים יוצאת, נראה שחזרו מביקור משפחתי.

07.05 מחסום ריחן – ברטעה החדש 
זה עתה פתחו את המחסום (כרגיל פותחים ב05.00 ). עשרות רבות  צובאים על השער. הקול המתכתי שמזמן לא שמענו: "יאללה, פותו (תעברו)" "מי אתה?" "אפתח שנתַק (פתח את התיק שלך)", "בס חמסה (רק חמישה)" אירג'ע לווארה (לחזור לאחור)", "סאכר אל באב (לסגור השער)".   לא חג שמח ולא בוקר טוב. יורים את ההוראות באסרטיביות .
 בכניסתנו למתחם ובהתקרבנו לטור הממתינים קצב המעבר פנימה מתגבר. עכשיו כולם דחוסים בשרוול שלפני הכניסה לטרמינל. רחוקים מאתנו.
אנו עולות לשרוול לעקוב אחרי היציאה. אשנב אחד פתוח והמעבר – סביר. להערכתנו משך השהייה כ- 20 דקות.
צעיר כבן 30  מבקש לחזור לביתו ביעבד. הוא שב"ח (שוהה בלתיח חוקי) בלשון הכובש, מחכה שיאשרו לו להמשיך בדרכו, לדבריו ממתין מאז 06.30.
ב07.45  בערך מגיחים חמישה אנשי ביטחון ומבקשים מהמעוכב מסמכים. אין לו תסריח (אישור מעבר), לדבריו הוא חזר מברטעה. הוא נחקר דקות ארוכות על ידי אחד המאבטחים, השאלות חוזרות על עצמן: איפה היית, את מי פגשת, אחרי רבע שעה הוא התבקש להיכנס לאחד החדרים עם אנשי הביטחון. לצערנו עזבנו לפני שהוא יצא.
על הכביש חוזרת על עצמה התמונה: מונית ממתינה לנסיעה לגדה וכל נוסעיה ממתינים על הכביש עד שיאשרו להם לעבור, בעוד מכוניות עם לוחיות ישראליות שוטות באין מפריע. מי הם אדוני הארץ?

08.15 מחסום טורה – שקד

גם כאן חזרה על עצמה אותה חגיגה. הצבא אימץ את החג הפלסטיני ופתח את השער בשעה איחור, ב0800, אין תלמידים ואלה שעובדים – שיחכו.

מול הקרוסלה בצד טורה (גדה) ממתינים כרגיל עשרות אנשים. בצד מרחב התפר ממתינות כמה מכוניות בדרכן  לגדה. אנשים מתלוננים על בדיקות ארוכות -בזבוז זמן. מלינים על אישורים שפג תקפם היום ולא חודשו ושואלים אותנו מה יהיה. אנו עוברות בפסיעה אחת אל תוך המחסום כדי להטיב להתבונן,  ומייד, אבל מייד, נשמעת שאגה :"יאללה יאללה תעופי משם!" אני מעירה לו שיואיל לדבר בנימוס, ובתגובה הוא מרים קולו עוד יותר ושואג "עופי אחורה!"

עפנו החוצה בשעה 8.45 . 

תשמעו סיפור
הערב מדווחת לאה כי ב', פלסטיני שעובד באזור תעשייה שח"ק ליד  שקד, התבשר שהכרטיס המגנטי שלו מקולקל ועליו להחליפו. הוא נסע למת"ק סאלם בבוקר, שילם 100 שקלים עבור כרטיס מחודש, המתין עד הערב במת"ק וקיבל את הכרטיס.  הלך יום עבודה. הלכו 100 ש"ח.  מילא. למחרת ביקש לעבור עם הכרטיס חדש,  נאמר לו במחסום שישנה תקלה בכרטיס המגנטי שלו והוא נדרש להחליפו. האיש שוב נסע לסאלם בבוקר, שילם 100₪ עבור כרטיס מחודש, המתין עד הערב  במת"ק וקיבל את הכרטיס.  הלך עוד יום עבודה. הלכו 200 ש"ח . הלכו העצבים. מילא! למחרת הגיע למחסום עם הכרטיס, עכשיו נאמר לו שהאישור שלו… פג תוקפו. מחר הוא יגיע עם הבוס שלו למחסום – אולי יעבור, אולי יהיה בסדר. שבעת מדורי הגיהנום , ויותר, כדי להתפרנס, לכו וספרו לביבי .