נסענו לעזון להביא סחורה לחנות. המכונית של אנלין היתה מלאה במקרר קטן, כלי מטבח, בגדים וכו’.

קוסי הקטן נשאר לחכות לנו שנבוא כי השאר כבר יצאו מהבית. וכך עשינו.

בדרך לעזון, בולטת צופין שהולכת ותופסת את כל ההר מלמעלה כלפי מטה כל ההר התמלא טרסות חפורות לצורך בניית בתים כנראה.

נגמרה הרחבת הכביש שמעבר למחסום אליהו במסלולים נוספים ובמקום הכיכר שאפשרה כניסה ויציאה מקלקליה לכביש 55 עומד רמזור חדש שמכוון את התנועה. בנוסף נפתח הגשר מעל כביש 6 שהפך להיות מסלול שממשיך את כביש 55 צפונה עד טייבה ב4 מסלולים שנסללים בכביש 444 שמקצרים את הדרך ומאפשרים גישה ישירה יותר למחסום קלקיליה וכן למחסום טייבה-שאר אפריים-ארתח.

משום מה נוצר פקק ארוך של הבאים לכיוון ישראל מאזור עזון. לא מובן למה.

בנוסף יש קו לבן רצוף שלא מאפשר פניה שמאלה או ימינה, בשני הצדדים של הכביש.

ניסינו להגיע לעומר מכיוון מזרח למערב. חפשנו את הפניה הראשונה שמאלה והיא נמצאת רק בתחנת הדלק שבתוך שטח ישראל. כנ”ל, מי שרוצה לפנות שמאלה בנוסעו מזרחה, צריך לנסוע עד תחנה הדלק של אלפי משנה. ויש כל כך הרבה משתלות שלא ברור איך הן מתפרנסות. פעם שלישית שאני כותבת את זה.

עומר אמר שהוא מדבר על זה עם השוטרים, יש לו אישור  להגיע למשתלה עם רכב אבל כדי לחזור הוא צריך לעבור לצד הישראלי שאסור עליו, או לעבור על החוק ולחצות קו לבן. שאל את השוטרים ולא ידעו לענות. עשו תנועת אימוג’י של ידים שאינן יודעות.