עזון עתמה, יום ו’ 1.5.09, אחה”צ
בשעה 12:15 בערך קיבלתי טלפון מתושבת עזון-עתמה, שחיילים היכו אשה המתגוררת ממערב לגדר העליונה, והאשה שוכבת על האדמה. באמצעות חנה א. בררתי איפה נמצאת משמרת יום ו', והסתבר שהמשמרת בדיוק חזרה הביתה ושאין אפשרות להזעיק את הנשים לעזון עתמה.
התקשרתי למוקד ("המקרה מוכר ע"י מת"ק קלקיליה ומטופל"), העברתי את פרטי האשה ל"בצלם" ("אין לנו אפשרות לשלוח תחקירן לשטח עכשיו, נשלח מישהו לבית-חולים בקלקיליה").
בטלפונים הבאים שמעתי שהצבא מונע את כניסת האמבולנס לתוך הכפר, אמבולנס שהתושבים הזעיקו מקלקיליה. האמבולנס עוכב למשך כשעה. שמעתי שהחיילים מנסים להפטר מהאשה, שמעתי שהחיילים התחילו להכות אדם נוסף שברח מהם.
לאור הדיווחים האלה החלטתי לנסוע לשם בעצמי. כאשר הגעתי האשה כבר נלקחה לבית-חולים כשבעלה מצטרף אליה. במחסום היו 2-3 חיילות וחייל אחד, ו-2 מתנדבי מרחב התפר (תסלחו לי על הביטוי אבל הם התועבה הגדולה מכולן). כמו כן היה במקום כוח סיור. לא אפשרו לי להיכנס לכפר ולא יכולתי לדבר עם האנשים שהיו נוכחים במקום כאשר האשה הוכתה.
כמובן שניסו לסלק אותי מהמקום אבל החלטתי להישאר כי דווח לי על ידי תושבי הכפר, שעם תום התפילה במסגד יגיעו כל תושבי הכפר לתפילה מול המחסום. בסביבות השעה 13:00 התחילו להתאסף תושבים, והחיילות במקום הזעיקו כנראה את הסיור שוב. ככל שמספר המתפללים גדל, כך גדל הכוח הצבאי שהתאסף במקום (3-4 האמרים בכל אחד כ-4 חיילים חמושים). את נציג המת"ק ראיתי רק לקראת סופה של התפילה. הוא עמד בצד ולא התערב ולא ניסה ליצור קשר עם המתפללים.
להערכתי היו במקום קרוב ל-300 מתפללים, כולל פועלים שהגיעו במיוחד מהתנחלות קרובה, באמצע יום העבודה. בהכללה אפשר לומר שהצבא השתדל מאוד להעלות את המתיחות ועשה כמעט הכול להשפיל ולחמם את האווירה. הג'יפים עמדו במרחק אפס מהמתפללים, את החיילות דאגו להצעיד הלוך ושוב לפני המתפללים (דווקא למקום הכי מסוכן, אם כבר מדברים, אם היה מתפתח אירוע אלים), הרובים הוטענו רימוני גז או הלם (המרחק המרבי מהמתפללים היה 20 מטר והמרחק המינימלי היה 0 מטרים).
עמדתי על סלע מוגבה כאשר יכולתי לראות גם את המתפללים וגם את החיילים, אשר מצידם יכלו לראות שאני מצלמת כל הזמן. להערכתי נוכחותי עם מצלמה מנעה במידה מסוימת ירי של גז מדמיע (אני מתנצלת שלא נשארו תמונות אצלי, שאלתי את המצלמה ממישהו ולא יכולתי להעביר אלי את התמונות).
בסביבות השעה 14:30 הסתיימה התפילה והאנשים התפזרו. התושבים המתגוררים ממערב למחסום והעובדים שהגיעו לתפילה ממקום עבודתם בהתנחלות, נעמדו בתור לבדיקה, והשגרה המאוסה שבה על מקומה. עזבתי לאחר שראיתי כי ראש המועצה ניגש לדבר עם נציג המת"ק ואחד המפקדים שהיו במקום.
עזון-עתמה
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
כפר פלסטיני בן כ-1,800 תושבים. ההתנחלות שערי תקווה הוקמה על אדמותיו בצמוד אליו, וההתנחלות אורנית הוקמה על אדמותיו החקלאיות. עד 2013 עברה גדר ההפרדה בתוך הכפר ומחסום מאויש על ידי הצבא איפשר לתושבים לעבור מצד לצד. ב-2014 החלו להחליף את הגדר של מובלעת אלקנה בחומה אימתנית סביב הכפר עזון-עתמה ואדמותיו, שניתקה את התושבים מאדמות וחממות פרטיות רבות ליד אורנית וכפר קאסם. בחומה נפתח "שער אורנית 1474", שנפתח 3 פעמים ביום עבור החקלאים. בשנים 2016 -2018 הצבא סגר ופתח באופן שרירותי את השער מדי כמה חודשים, כשהוא מאלץ את החקלאים לעבור, רובם ברגל, דרך שער כמעט לא נגיש הנמצא 3 ק"מ צפונה, בית אמין,1447 או בשער צפוני יותר ע 1419, מול נירית. משם עליהם לחזור כ-8 ק"מ לאדמותיהם שבדרום כדי לעבדן.... ב-2018 נפל דבר, וחקלאי עזון עתמה, שהחממות שלהם ממש מעבר לשער אורנית, התבשרו שהוא לא ייפתח יותר לעולם (מלבד בעונת המסיק). הסיבה: הצבא חושד/טוען שנגנבו ממנו צינורות ברזל שהיו בצדו המזרחי של השער. וכך הוטל עונש קולקטיבי על כל תושבי הכפר, הנאלצים לכתת רגליהם לשערים מרוחקים הנפתחים 2-3 פעמים ביום לפרקי זמן של 15 דקות.
מעודכן ליוני 2021
Apr-11-2019עזון: הכניסה הראשית לכפר עזון: חסומה כבר מספר שבועות
-