ענבתא, א-ראס, ג’בארה , יום ראשון 08.10.06, אחה”צמשקיפות: עליה ס., סוזאן ל. (מדווחת)אורחת: ג’וליה סיכוםכאשר אנחנו, נשות מחסוםWatch, מסתובבות כדי להשגיח על הנעשה במחסומים הצבאיים בגדה המערבית, אנו מתרגלות למערכת הצבאית, לאנשיה ולפעמים לנשיה, ולחומריה. לעתים רחוקות אנו מהרהרות מה באמת עושה צבא, מה הוא מייצג או מה צבא צריך לעשות. המילון אומר לנו שצבא הוא “גוף גדול של אנשי מלחמה ממושמעים המאורגנים ומודרכים כדי להילחם ביבשה”. מקיאולי ב”אומנות המלחמה” מתאר 27 חוקים של משמעת צבאית (במשמעות של סדר וציות) – רובם בוודאי לא הצליחו להגיע לחלק זה של אגן הים התיכון (היום במחסום הפתע באזור התעשייה של קדומים ובבית איבא). היות ואין אנו רואות כל סימן של לחימה או של משמעת ביציאותינו לגדה המערבית הכבושה, אולי המושג “כוח משטרה קולוניאלית” מתאים יותר לצבא אותו אנו רואות. בסופו של דבר, מה שאנו עדות לו איננו פחות מאשר האמונה של חלק זה של הכוח המיישב שערכיו הם טובים יותר מאלו של החלשים והנכבשים (היום בענבתא).ענבתא 16:30 מראה שאינו מלבב מקדם את פנינו: תור המכוניות משתרע עד המפגש עם כביש האפרטהייד וסיום הרמדאן היום הוא בעוד פחות משעה. במחסום יש חיילים בטלנים בשני הצדדים של המחסום; כמעט ואין תנועה ואין כלל הולכי רגל מכיוון טול כרם. רכב האמר נוסף מגיע בזמן שאנו מגיעות; אולי יעזור לזרז את הבדיקה? מה פתאום!16:40 עכשיו מגיע עוד רכב צבאי: משאית לחלוקת מזון ומשקה! שלא כמו שכנינו, צורכי החיילים דורשים סיפוק מיידי. האוכל נפרס, כוסות פלסטיק מוצבות על אחד הסלעים ומוזגים בהן סודה. אחד החיילים מתהלך ממחסום אחד לשני, כשהוא נושא את המשקה שלו או נוגס בלחמנייה גדולה. הוא עושה זאת גם כאשר מפקדו, סגן משנה, מדבר אליו ואומר לו מה עליו לעשות, לועס בנוכחות מפקדו וחוזר לאטו לעמדה שלו. שם הוא אינו עושה דבר, חוץ מלהמשיך לנגוס שוב בלחמנייה שלו וללכת חזרה למחסום השני, שם נאמר לו לסלק את כוסות הפלסטיק ולזרוק אותם לאשפה. אכן, אם אין לו מעלות אחרות, המחסום לפחות נקי! הבידוק הוא איטי ביותר בכל המקומות וה”כאילו” מפקד עומד בצד ונותן לחייליו לעשות כרצונם.מגיע ג’יפ לבן מהמת”ק, מה שמגביר את ריכוז הכוח הצבאי בענבתא. אף אחד אינו יורד ממנו ואי אפשר לראות מי נמצא בפנים. הג’יפ נוסע הלוך ושוב בין צד אחד של המחסום לצד השני (מרחק של כחמישה מטר), בתחילה בצד אחד של הכביש ואח”כ בצד השני. כך זה נמשך שלוש פעמים. אין כבר מקום למכוניות אחרות המבקשות לעבור בדרך החולית הצרה. הדרך נחסמת לחלוטין כל פעם שהג’יפ עובר. ובשביל מה כל זה? כדי שהחיילים יוכלו לשוחח אחד עם השני וכמובן לשתף את האוכל ואת המשקה שלהם – מצב מביש. הפלסטינאים מחכים והדקות חולפות לקראת סיום צום הרמדאן.16:55 כל תעודות הזהות של הנוסעים באוטובוס נבדקות ע”י החיילים שממשיכים לאכול, כאשר בידם לחם או כוס משקה. נהגו של אוטובוס ריק מסמן שאין לו נוסעים, מראה את תעודת הזהות שלו וממשיך לענבתא. ניסיון ההתערבות הדל שלנו, כדי להשפיע על החיילים שיזרזו את תהליך הבדיקה לקראת סוף צום הרמדאן, נתקל במבט ספקני שאיננו מתאמצות לפרשו. אבל מובנו ברור: “אז מה?”.17:10 רכב ההאמר עוזב את המקום. רק ארבעה חיילים, התקן הרגיל במחסום זה, נשארים ושבע-שמונה מכוניות ממשיכות את דרכן לצלילי הקוראן, שמתחילים להישמע ממרומי הכפר רמים.א-ראס17:25 אין אף מכונית שמחכה.ג’בארה או “מעבר התאנים”אנו מחכות בתור יחד עם קבוצה גדולה של סמי-טריילרים מהשטחים הכבושים, שעל אחד מהם יש כתובית “China Shipping”. מקבל את פנינו שלט ברזל צהוב חדש לחלוטין באמצע אתר הבנייה, שהיה פעם המחסום העמוס של ג’בארה, המבשר לנו שאנו נמצאות עכשיו במחסום “התאנים”.