ענבתא – א-ראס – יום חמישי 24 באוגוסט 2006, בוקרמשקיפות: קרן א., דליה ו., נורית ו.ל. (מדווחת)תמצית: שגרה מדכאת, קושי של החיילים ‘להגדיל ראש’ בפירוש הפקודותענבתאמנועי יציאה: 16-30 09:20 בכיוון הכניסה מכוניות ספורות. בכיוון היציאה 10-15 מכוניות. 2 חיילים עסוקים בבדיקת כלי הרכב ועושים זאת במהירות סבירה. הולכי רגל מעטים חוצים את המחסום.המכוניות הנכנסות לענבתא-טול-כרם מאטות על-יד עמדת הבדיקה, אך רובן לא נבדקות אלא באופן אקראי. מכוניות בעלות לוחית זיהוי ישראלית אינן מורשות להיכנס למעשה ללא אבחנה, ולא יעזור ההסבר. 09:40 ממערב למחסום חונה בצד מכונית ואן טעונה בציוד רפואי שנשלח מבית-חולים סט. ג’ון בירושלים להקמת מרפאה בענבתא. למכונית לוחית צהובה, לכן לא הורשתה להיכנס זמן מה טרם בואנו, וזאת למרות שבמקרים קודמים החיילים התירו את כניסתה. בצוות המלווים, לבד מהנהג שני גברים ושתי נשים. נאמר להם שהם יכולים להיכנס, המכונית – לא! אבל הרי מטרת בואם היא העברת הציוד הרפואי, כולל מכשירים גדולים שלא ראוי לטלטלם. בינתיים האנשים והציוד מתבשלים בשמש. העניין ההומניטארי בעליל לא יכול לקלקל את המציאות השוויונית, פרי הפקודה האוסרת על מכוניות ישראליות להיכנס.במשך זמן מה הם מנסים להתקשר לגורמים שונים, כולל דליה בסה, אבל ללא תוצאות. כשהם נתקלים בנו, האחראי על הצוות מתפרץ בכעס ו’שולח’ אותנו, “אנשי השלום”, לעמוד מול משרדי הממשלה שלנו במקום במחסום. אחרי שסיים לפרוק את כעסו, הוא מסביר את הבעיה. אנו מתקשרות קודם למוקד ללא ציפיות, אח”כ עם הפרטים לתמי כהן, ותמי מיידית מתקשרת למג”ד ד., שנותן הוראה לחיילים לאפשר את כניסת המכונית. עכשיו כל זה כרוך בשכנוע מפקד המחסום שיאפשר למכונית לעמוד כך שיוכל לאותת לנהג להגיע מחדש למחסום עם קבלת האישור. לוגיסטיקה נורא מסובכת, רק משום שלא מרימים ראש ומתאמצים למצוא פתרונות. אבל הרי מושא טיפולם הוא אוכלוסיה אזרחית. בפירוש – לולא היינו שם המכונית והציוד לא היו מגיעים ליעדם.10:10 הצוות נפרד מאיתנו בחום ובתודה, מה שחיפה על אקורד הפתיחה, והמכונית נכנסת.ג’בארה10:25 – השער פתוחא-ראס 10:30 – המחסום כמעט ריק. מספר מכוניות בתור מכיוון טול כרם. מנועי יציאה: מג’נין כולם, משכם- גילאי 16-30 גברים ונשים, מטול כרם – גברים בגילאי 16-30.זמן בדיקה של אוטובוס – 5 דקות. שניים מורדים ממנו ונשלחים חזרה. במקום צוות מודדים לקראת סלילת הכביש.החיילים מקבלים אותנו הפעם בנימוס ואף נוטים לשוחח ולהקשיב, הם וכמה בעלי דרגה שמזדמנים בהאמר.אחד החיילים אומר שחסר לו ציוד של מפה ברורה עם שמות כל הכפרים בסביבה כדי להתמצא. במכונית שלי יש כמה מפות קטנות של 0cha. כיוון שיש דיאלוג אני נותנת לו, הזדמנות להגיד משהו על מכלאת המחסומים לסוגיהם. בנוסף אנו מזכירות שוב דרכי הקלה “הזויות”, כגון לוח מחיק שיתלה במקום נראה לעין ועליו ירשמו מדי יום את ההוראות המשתנות. אבל זה כבר יותר מדי. איש מהנוכחים, כולל הקצין, לא מגלה עניין או נכונות להעביר רעיונות כאלה, זה לא בתחום התפקיד (כמו עניין התאורה בענבתא, מיקום המחסום במחצבה בבית-איבא. מן הסתם אלוהים נמצא בפרטים הקטנים. עלילות הקיץ האחרון הוכיחו זאת בעליל).10:50 אנו עוזבות את המחסום.